מסר ברור

שוב, לא מחדש כלום. שוב, הכל כבר נאמר. ושוב, אדגיש את הצורך לחזור ולהצביע על דברים מסוג זה שוב ושוב.

ושוב.

מתנחבל ירה ברועה פליסטיני, פצע אותו וגרם לשיתוק פלג גופו התחתון. העשה בוצע על פי בית המשפט ללא עילה כלשהיא של הגנה עצמית. העונש בעסקת הטיעון – 16 חודשי מאסר ותשלום פיצויים של 50 אלף שקל.

על פי השופטת, "נמצאים אנו בצורך שבהטלת עונש משמעותי, שיהיה עמו משום מסר ברור, כי מעשים כאלה החברה איננה סובלת". ואכן, המסר ברור, אם כי למרבה הצער זהו לא המסר אליו כוונה השופטת. השופטת הדגישה שלא הייתה בכוונת המתנחבל לגרום לפגיעה גופנית לרועה והשימוש באקדח הוא העבירה האמיתית. המסר שעולה מכך הוא ברור שלך קלעיך לכיוון האדם הנכון והמערכת תתעלם מכך שלקליעים יש נטייה לגרום לפגיעה באנשים שעומדים במקרה במסלולם, כך תוכל לקבל עונש על עבירה פחות חמורה כמו שימוש לא נכון באקדח כשבעצם ירית באדם וגרמת לנכות לכל ימי חייו. 

ובלי קשר. ההשפעה השלילית הראשונה של מעבר הבלוגרים לאורנג' – חזרנו לרעה החולה ששמה רסס מקוטע.

הכחשת שואה מסוג חדש

טוב, סוג חדש נכתב רק לשם האסטתיקה של הכותרת – זה סוג לא חדש כלל וכלל.

הקורס הראשון שלקחתי בחוג להיסטוריה היה "מבוא לנאציזם" של ד"ר בועז נוימן (אחד מהטובים שבמרצים, אגב). הקורס התמקד בהגדרתו בתהליך עליית הנאציזם לשלטון ובשנות שלטונו, פרק השואה היה קצר, במכוון (אם אינני טועה, הוקדשו לו כשיעור וחצי).

במסגרת הדיון בפרק זה עלתה גם שאלת "ייחודה של השואה". סיכומו של דבר, את נוימן השאלה הזו אינה מעניינת. למרות שהבנתי את טיעוניו לקביעה זו, אינני מסכים עם מסקנתו הסופית, מהסיבה הפשוטה – שימוש פוליטי בשאלה זו הוא עניין שבשגרה. המשמעות הפוליטית הזו הופכת בעיני את שאלת הייחודיות הזו, אם לא למעניינת מבחינה היסטורית, למעניינת מבחינה פוליטית.

שתי פעולות אני מייחס למצדדים בייחודיות זו (כאן, מגיב 71, מגיב 77):

הראשונה: זיכוי חלקי של הנאצים – הרי אם האמירה: "לנאצים אין פנים או מניעים פרט להיותם נאצים.
חייל נאצי אחד זהה לרעהו הנאצי וכולם גזענים ופושעים באותה מידה" נכונה, כלומר ניטל מהנאצים מימד האנושיות שלהם, הרי גם אשמתם קטנה. מפלצת היא מפלצת העושה מעשים מפלצתיים, זה מה שמפלצות עושות. נאצי הוא אדם העושה מעשים מפלצתיים – זה הרבה יותר, אבל הרבה יותר גרוע.

השנייה: המעטה במשמעות של השואה ובלקחים שניתן להפיק ממנה – אם השואה היא ארוע ייחודי הרי אין מה ללמוד ממנו. אין לקחים להפיק ממנו.אבל אושוויץ לא היה "פלנטה אחרת", מה שמזוויע בעיני באושוויץ הוא בדיוק נוכחותו בפלנטה שלנו. בדיוק העובדה שאנשים אנושיים למהדרין יכולים בתנאים מסוימים לבצע זוועות בל יאמנו. אגב, כפי שהראו ניסויים מסוימים – לא קשה ליצור תנאים כאלה (דוגמא אחת, דווקא לא הראשונה שחשבתי עליה, אלא הראשונה שהצלחתי למצוא אליה קישור היא ניסוי הכלא של זימברדו)( והנה הניסוי של מילגרם – הראשון שחשבתי עליו). וגם לא חסרות יצירות הדנות בנושא ("החומה" ו"הגל" הן השתיים הקופצות לראש).

הפיכתה של השואה לאירוע ייחודי, אתלהם ואומר, חמורה כמעט כהכחשתה. בשני המקרים מונעים הדוברים את התועלת הניתנת להפקה מאירוע היסטורי זה. אם ההכחשה הקלאסית טוענת שאירוע זה לא היה ולא נברא, ההכחשה החדשה טוענת שהיה, אבל לא כאן – לא במציאות בה אנחנו חיים.

ונחזור לפתיח הפוסט. מצער אותי שכבוגר מערכת החינוך הישראלית, הפעם הראשונה בה זכיתי ללמוד בצורה מסודרת ורצינית על תקופת הנאציזם ומלחמת העולם השנייה שלא דרך משקפי אושוויץ וההשמדה, הייתה באקדמיה. <שאלה רטורית>האם יכול להיות שמדיניותה הרשמית של מדינת ישראל היא בדיוק זו – הפיכת השואה למארוע ייחודי, הפיכת אושוויץ לפלנטה אחרת ואת הנאצי לשד הבלתי אנושי? </שאלה רטורית>