זועפים אך מרוצים

כפי שהובטח בפוסט ההכרות, אני מפרסם כאן גם את ביקורות הקולנוע שאני כותב מידי פעם. זאת הביקורת על "מתים על החיים". תרגום נוראי, אגב, ל- the bucket list

 

ג'ק ניקולסון הוא אדוארד קול, איש עסקים אקסצנטרי, ציני ונהנתן, שעוסק בניהול בתי חולים מופרטים. מורגן פרימן הוא קארטר צ'מברס מכונאי ותיק ואיש משפחה מיושב אך רחב אופקים. בין שתי דמויות מנוגדות אלה מקשר דבר אחד: סרטן סופני. השניים, החולקים חדר בבית החולים מתחברים די בקלות. עד כאן נשמע בנאלי, לא? לא לדאוג זה ממשיך לגמרי אותו דבר.

השניים מחליטים לממש את תרגיל מחשבתי שנתן לקארטר בעבר פרופסור לפילוסופיה – להכין רשימה של הדברים אותם הם רוצים להשיג לפני מותם. הם נוטשים את בית החולים, זה את עסקיו וזה את משפחתו ויוצאים למסע ברחבי העולם במטרה לסמן וי ליד כל סעיף וסעיף ברשימה.

נראה כי מי שחשב על ליהוק הסרט "מתים על החיים" העלה בעיני רוחו זוג מוזר וותיק יותר השחקנים וולטר מת'יאו וג'ק למון. כמו הזוג הוותיק גם היחסים בין קול וצ'מברס מבוססים על נרגנות תמידית ובדומה לזוג הוותיק מאחורי נרגנות זו מסתתרת חברות וחיבה הדדית. אך כאן נכנס לתמונה ג'ק ניקולסון.

ניקולסון כבר שיחק בעברו לא מעט דמויות אקסצנטריות, פסיכיות אמיתיות כמו ג'ק טורנס ב"ניצוץ", אובססיביותקומפולסיביות כמו מלווין ב"הכי טוב שיש, הג'וקר הצבעוני ב"באטמן" ואפילו הפסיכולוג המטורף ב"סדנת עצבים". אין פלא, אפוא, שתפקיד איש העסקים המזדקן אשר כספו מאפשר לו להשיל מעליו את מגבלות החברה והנימוס האנושי, אינו מהווה אתגר גדול מדי בשבילו. למעשה, אפשר היה לחשוב שתפקיד הדמות היא להזריק את החיים הנחוצים לסרט כדי להתמודד עם שורת המסרים הטריוויאליים והתובנות החבוטות אותן הוא מפיק. במקרה של סרט זה אפילו ניקולסון לא מספיק, או יותר נכון הוא היה מספיק אם היו נותנים לו.

במהלך מסעם חווים השניים חוויות רבות, חלקן משעשעות, חלקן מרגשות. הם אף מעלים תהיות רבות בנוגע למצבם, למוות המתקרב, לאלוהים ולעולם הבא, אך בעיקר לגבי חייהם ומשמעותם. אם תחפשו כאן תובנה פילוסופית מעמיקה כלשהי אתם נידונים לכישלון.

בכל פעם שנדמה שניקולסון משתמש בדמותו האקסצנטרית לומר אמירה נונקונפורמיסטית, מגיעה התשובה של פרימן ומבטלת אותה כאחר יד, אם זה בנוגע לאמונה, לחיים שאחרי או לחיים הנוכחיים. נדמה כי ה"הישג" היחיד של ניקולסון הוא בהתנעת העלילה – הוא זה שמשכנע את פרימן לצאת למסע ולהוסיף לרשימה דברים קצת יותר קונקרטיים ופחות קיטשיים מ"לעזור למישהו זר", וכספו הוא המאפשר את המסע מלכתחילה.

"מתים על החיים" מצליח לשעשע ולעיתים אף לרגש, אך נדמה שחוקי הז'אנר גדולים וחזקים אפילו מניקולסון (וקשה להיות יותר גדול מניקולסון), מה גם שלצד חוקים אלה ניצב פרימן – שחקן לא קטן בפני עצמו. וכך גם הדמות האקסצנטרית נכנעת בסוף למוסכמות ותובנות הרגילות אותן מייצג קארטר – אותם ערכים עליהם מושתת רוב הקולנוע ההוליוודי – ערכי הדת, המשפחה והרומנטיקה הבורגניים. כך נמנע לבסוף הסרט מאמירה ייחודית, ונשאר ברמה המתאימה להצגה יומית מזדמנת.

"מתים על החיים" (The bucket list), ארה"ב 2007. במאי: רוב ריינר, שחקנים: ג'ק ניקולסון, מורגן פרימן, בוורלי טוד, רוב מורו. 97 דק'

מודעות פרסומת

1 Response to “זועפים אך מרוצים”


  1. 1 seminarionit 4 בפברואר 2008 ב- 8:16 PM

    יפה כתבת. אני בעד פסיקים ונגד ג'ק ניקולסון, אבל נראה לי שהצלחת לרתום את הטקסט הזה בדיוק למה שרצית, ובחן. אני מניחה שעל הסרט אוותר 🙂


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




בקצרה


%d בלוגרים אהבו את זה: