גבולות החוצפה מתרחבים

ראשית, הבהרה – פוסט זה כנראה לא יחדש דבר, הוא משמש אותי כערוץ להוצאת עצבים.

ועל שום מה העצבים? על שום מקרים נוספים בהם הכנסת מרשה לעצמה להידחף לחיי אזרחיה ולהגביל את החופש שלהם מעבר למה, לפחות על פי טעמי, שראוי להיכלל תכת סמכותה. המקרים הטריים עליהם אני מדבר הם הצעת החוק האוסרת על שימוש בסמלים נאציים – יהונתן קלינגר כתב על זה ועל השלכות החוק על חופש הביטוי, והצעת החוק החדשה האוסרת על עישון בבסיסי צה"ל.

כאמור, יהונתן הרחיב יפה על הצעת החוק הראשונה והתגובות אף הרחיבו בשאלה המעניינת, מה יעלה בגורל פרק הסופ-נאצי של סיינפלד. אותי בעיקר תפסה הנקודה, שהחוק אוסר גם לבצע פארודיה על החוק עצמו. עולה בי השאלה האם החוק עצמו עומד בכללים שאותו הוא קובע – הוא הרי מדבר על נאצים1 כמובן שהשאלה מגוחכת, אבל היא תוצר ישיר של גיחוכו של החוק הנ"ל.

החוק השני מקומם אותי אף יותר, כי גם אם נניח לצורך הדיון שבמקרה של החוק הראשון מרבית ה"נפגעים" ממנו הם חלאות ניאו נאציות, הרי חוק זה בהצטרפותו לאחיו הגדול האוסר על עישון בבארים ומסעדות, חודר לתחום הפרט של אנשים נורמטיביים מכל קצוותיה ושכבותיה של החברה. גם אם נצא מנקודת הנחה שלמדינה זכות להילחם בתופעת העישון עקב נזקים כלכליים שנגרמים עקב טיפול בנזקיה, הרי שכאן המדינה בוחרת להילחם דווקא במעשנים ולא בתופעה. אם במקרה של החוק הקודם עוד עמד לצד המחוקק הטיעון המוסרני של נפגעי העישון הפאסיבי (אהם), הרי כאן, אלא אם מדמיין יגאל חסון את בסיסי צהל כתא קטן וסגור, מתגלה האמת – שלא הוסתרה כהלכה גם קודם לכן. אנשי האויר הנקי אינם מעניינים את חסון/ארדן ודומיהם, כוונתם היא להצר צעדיהם של מעשנים ללא קשר לסביבתם – אין שום סיבה כל עוד לא הוצא הישון אל מחוץ לחוק גם באזרחות לקשר בין שירות צבאי לבין עישון. למרר את חייהם של עובדי הכפייה של המדינה עוד יותר? מי שמך?

מתגלה האמת, יש את קוד התנהגות הרצוי על ידי חסרדן ולדעתם צריכים כולום לעמוד בו. איזה כיף להם שהם בכנסת והם יכולים לבזבז זמן ומשאבי ציבור על מנת להבטיח זאת.

ואף מילה על 892.

עדכון: רק לחצתי על כפתור ה"פרסם" וכבר נתקלתי בפועלו הטרי הנווסף של החסרדן – איך אפשר בלי קצת מציד המכשפות החביב. ארג……

מודעות פרסומת

2 Responses to “גבולות החוצפה מתרחבים”


  1. 1 Morin 20 בפברואר 2008 בשעה 10:06 AM

    רק הערה, לגבי העישון בבארים: בעוד למבקר המזדמן לא נגרם נזק בלתי הפיך או משמעותי, Goodman et al 2007 מצביע בבירור על שיפור בתפקודי ריאה בעובדים הן מייד בתום משמרת והן בתום שנה מהחלת חוק העישון באירלנד. (זהירות, PDF! המאמר: http://www.tri.ie/Portals/0/AJRCCM%20Effects%20of%20ban%2001.07.pdf)
    גם העובדים האלו, וגם החיילים הלא-מעשנים שעובדים במשרד עם מעשן, ראויים להגנה. הגדרת אזורי עישון בצבא אינו דבר פסול מעיקרו; ביטול מוחלט שלהם, כן.
    מלבד זאת, מן הסתם גם אני מתנגדת לעבודת כפיה לא מקצועית ולא מתוגמלת ככוח הלוחם של ישראל.

  2. 2 אור ברקת 20 בפברואר 2008 בשעה 10:15 AM

    אינני יודע לומר מה הנזק הנגרם על ידי עישון פאסיבי, הקישור לטאוב נועד רק להדגיש שזה לא נושא סגור ובטוח כפי שפאשיסטי האנטי-מעשנים (שוב אנטי-מעשנים, לא אנטי עישון) מציגים אותו. אבל ללא קשר לנזקי העישון, הנקודה כפי שאמרת היא שאיסור העישון הגורף – גם בפאבים וגם בבסיסי צה"ל הוא אקט פולשני.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




בקצרה


%d בלוגרים אהבו את זה: