הפעם זה אישי

התגובות לפוסט הזה פשוט הרתיחו אותי (נחשו איזה צד). לא שזה דבר נדיר. אני אדם די דעתן ונוח להתחמם כשזה נוגע לויכוחים אידיאולוגיים. אבל הפעם זו רתיחה מסוג שונה. הפעם זה אישי.

אם אבא שלי כבר הפסקתי להתווכח, זה איבד מטעמו, וגם הוא מצידו משתדל להתרחק מויכוחים בשנים האחרונות (כנראה שחמימות מזג היא עניין שדי עובר במשפחה). אבל אנשים המגדירים אותי כיהודי על אפי ועל חמתי, תוך היתממות והאשמת אחרים בגזענות, הם במקרה הרע טיפשים, ובמקרה הטוב, סתם חצופים וצבועים.

בכל פלפולי הלשון שעלו שם לא הצליח הצד המעצבן להביא ולו טיעון אחד על איך ראיה בדת משהו מולד שאינו יכול להילקח ממך, לדבריהם גם לא על ידי עצמך אינה טענה גזענית. הם קראו ליהדות תרבות משותפת, שותפות גורל הדהות עם הוריך וכו'.  שזה הגדרה מאוד מעניינת למושג "עם".

היום ישבתי בתחנת אוטובוס ליד שתי נערות בנות 13-14, נערות טיפוסיות, לבושות כמו כל נערה חילונית אחרת שמסביבן ומתנהגות בצורה מאוד דומה. הבעייה היא שהן היו תאילנדיות. האם התרבות המשותפת ייהדה אותן?
לגבי שותפות גורל – אחר כך יש לאנשים את החוצפה להתרעם על השוואות לחוקי נירנברג. הם בעצמם חברים בעם שעל פי תפיסתם מוגדר על ידי היטלר (גודווין חל עליהם במקרה זה, הם התחילו 🙂 )

ובכן אני רוצה להכריז כאן, קבל עם וכמות בלתי ידועה של קוראים – אני לא יהודי. שני סוגי אנשים לא מוכנים לקבל זאת: נאצים ושאר אנטישמים שרוצים להרוג אותי. ו"יהודים טובים" שרוצים לחבקני בחיבוק הדב האוהב שלהם. בין הטרפה לנבלה אני מעדיף להתעלם משני הצדדים.

כנראה שעל פי היגיון מסוים זה הופך אותי ללוקה ב"שנאה עצמית".

מודעות פרסומת

11 Responses to “הפעם זה אישי”


  1. 1 נמרוד אבישר 7 במאי 2008 בשעה 12:25 AM

    hear hear

  2. 2 מיכאל 7 במאי 2008 בשעה 6:23 AM

    "קבל עם וכמות בלתי ידועה של קוראים", האם אינך יכול לדעת כמה קוראים יש לך? סתם מעניין אותי מכיוון שאינני מתמצא ב"בלוגיקה" 🙂

  3. 3 דרומי 7 במאי 2008 בשעה 7:56 AM

    נראה לי כמו נטישה של שדה הקרב.
    אני יהודי. התרבות שלי היא תרבות ישראלית-יהודית. העובדה שיש ליהדות גם ענפים גזעניים, פשיסטיים, ומגעילים בכל מני צורות אחרות, לא גורמת לי לנטוש את היהדות שלי – להיפך, היא גורמת לי להתנגד לצורות האלה בצורה הרבה יותר חריפה משאני מתנגד לתופעות כאלה בתרבויות איסלמיות, נוצריות או אחרות. זה שלי, ולכן אחריותי היא להילחם בזה, בין השאר כדי לשמור על התרבות שלי נקיה מתופעות כאלה.

  4. 4 orbar 7 במאי 2008 בשעה 3:27 PM

    דרומי – למה נטישה של שדה קרב, מלכתחילה לא הגעתי לשדה קרב זה. היהדות היא דת, לא עם. התרבות שלי היא תרבות ישראלית, היא מורכבת ממספר תרבויות שונות שהתערבבו – אמריקאית, אירופית, מזרח תיכונית. את הסממנים הדתיים של התרבות בחרתי במודע לנסות לבטל.

  5. 5 orbar 7 במאי 2008 בשעה 5:23 PM

    מיכאל – אני יודע בערך כמה כניסות יש לבלוג כל שבוע. אין לי מדד מדויק שלכמות הקוראים.

    אני לא יודע אם מערכת בלוגלי מאפשרת שימוש בגוגל אנליטיקס – אני לא סגור עד הסוף איך זה עובד.

  6. 6 דרומי 9 במאי 2008 בשעה 6:47 AM

    התרבות שלך היא ישראלית-יהודית ולא רק ישראלית משתי סיבות: ראשית, יש עוד תרבויות ישראליות (הבולטת שביניהן היא הפלסטינית-ישראלית). שנית, אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שהתרבות שלך יונקת את רוב חלקיה – מהשפה, דרך הספרות ועד לציון המועדים – מבוססים על התרבות היהודית.
    אתה יכול, כמובן, להחליט שהתנתקת – שאתה מנסה לברוא על בסיס התרבות הזו תרבות חדשה, שלא תהיה משותפת לך ולדוב ליאור. זו, כמו שאמרתי, נטישה של שדה הקרב לטעמי.

    (לגבי סטטיסטיקות – אי אפשר להתקין אנליטקס בבלוגלי, אבל אפשר להתקין פימטריקס)

  7. 7 ענר 10 במאי 2008 בשעה 11:46 AM

    אני לא מבין למה אתה כועס. אתה בפירוש יהודי וזכותך לא להיות דתי. יש לי הרבה חברים נוצרים שלא ראו כנסייה מבפנים כבר 20 שנה, אף אחד מהם לא כותב על זה או מדבר על זה, זה פשוט לא אכפת להם. עצם העובדה שחשוב לך לצעוק קבל עם ועדה שאתה לא יהודי מעידה על קשר עמוק עם היהדות. חבל שאתה מתבייש בזה.

  8. 8 orbar 11 במאי 2008 בשעה 1:42 AM

    עצם העובדה שחשוב לך לצעוק קבל עם ועדה שאתה לא יהודי מעידה על קשר עמוק עם היהדות. חבל שאתה מתבייש בזה.

    על פי ההיגיון הזה אני גם פליט דארפורי.

    יש לי קשר ליהדות – אני חי בתוכה, היא מקיפה אותי. למה אתה מתעקש שאם אני צועק שאני לא חלק ממנה אני שייך אליה? נשגב מבינתי. אבל, היי, עוד 30 שנה נראה מה יהיה, הרי אני רק בן 29.

  9. 9 חץ בן חמו 13 במאי 2008 בשעה 11:23 PM

    אהלן אור (אור, נכון?)
    פתח מכנס, תזיז את התחתון. תסתכל למטה. רואה? אתה יהודי. גם אם מחר תתנצר, עדיין יתייחסו אליך (לא בפרצוף) כ"יהודי מומר". היתה על זה כתבה פעם (על הקטע של התייחסות ליהודים שהתנצרו כ"יהודי מומר" ברישומים הפנימיים של הכנסיה), רק שלצערי הלך לי הלינק (יחד עם הבלוג הקודם, ושתיחנק אותה חברה שפשטה רגל ומחקה את הבלוג בלי להודיע לי ;)).

    אתה טוען ואין לי מושג מדוע כי "היהדות היא דת, לא עם". אפילו בהכרזת העצמאות מופיעים המילים "העם היהודי" (ואני מניח שהיו מספיק חכמים שעברו על מגילת העצמאות בכדי לבדוק את העברית). העם היהודי זה לא רק 5 חומשי תורה, גמרא, הלכות, מצוות וכו', אלא גם תרבות יהודית (עוד הרבה לפני ה"תרבות הישראלית"), אורח חיים יהודי (בין אם חילוני או דתי, שוב, הרבה לפני שמישהו כאן חשב לכיוון ה"עם ישראלי"), בדיחות יהודיות ועוד עשרות דברים.

    לכל דבר יש פלוס ומינוס. גם ביהדות. אבל היהדות היא מה שהחזיקה אותנו 6000 שנה בשעה שעמים אחרים הרבה יותר חזקים ועשירים מאיתנו נמחקו. זה כמובן לא אומר ש-6000 שנה כולם היו דתיים וכולם שמרו מצוות, אבל היהדות היא הרבה יותר מאשר רק תרבות.

    אתה רוצה להיות חילוני, להתעלם מהיהדות, אהלן וסהלן. אתה יכול להתעלם מכל סממן דת, רק שתיקח בחשבון מדוע העם הזה החזיק מעמד ומדוע הוא שונה מאחרים.

  10. 10 orbar 14 במאי 2008 בשעה 12:29 AM

    ההבדל הוא שאני בוחר להגדיר את עצמי לא דרך יחסם של אחרים אלי. זה שאתה/נוצרי/מוסלמי/היטלר/ניאונאצי/הכנס עוד מי שבא לך רואה בי יהודי לא הופך אותי לכזה.

    התרבות שלי מורכבת בעיקר מתרבות מזרח אירופאית (מה שקיבלתי מסבי וסבתותי), תרבות ישראלית (הורי) ותרבות אמריקאית (התרבות המשפיעה, למרבה הצער, בצורה החזקה ביותר על הרבות הישראלית).

    גם העובדה שהורי בחרו להטיל בי מום בלידתי כתוצאה ממה שנתפסב בעיניהם כצורך חברתי לא משנה לזהות. מה גם שיש הרבה נוצרים שלמרבה הזוועה בוחרים להטיל מום זה בבנם (תועלת רפואית, עאלק).

    היהדות היא לא עם, היא דת המאפיינת תרבויות רבות מכל קצווי ה"גלות" החל ממזרח אירופה וכלה במערב אפריקה, קצת בסין, הרבה באמריקה.

  11. 11 שחר 14 במאי 2008 בשעה 10:50 AM

    אור,
    אני בהחלט מכבד את ההחלטה שלך, אם להודות על האמת, גם אני החלטתי החלטה דומה פעם. מאז ההחלטה ההיא לא השתנה שום דבר ערכי בתפישה שלי את היהדות, אבל נאלצתי להודות שחלקית לפחות אני חייב להגדיר את עצמי דרך יחסם של אחרים אליי.
    באחרים אני לא מתכוון לאנטישמים וגם לא לחב"דניקים, אפילו לא לאנשים שמעלים את הנימוקים של ענר. באחרים אני מתכוון, למשל, לבתי בת הארבע שחוזרת מהגן ורוצה לתלות דגל מהחלון, שמדברת בלי הפסקה על יציאת מצרים, על מגילת אסתר, ועכשיו על בר-כוכבא. אז כן, לרגע חשבתי להסביר לה שבר-כוכבא היה קיצוני מטורף שהוביל לאסון, אבל ויתרתי. בבוא היום אנסה להנחיל לה ביקורתיות, אבל לא עכשיו.

    אגב, לעניין ה"גלות" – עזוב לרגע את הויכוח ההיסטורי סביב הטענות של זנד (ויש ויכוח כזה מסתבר), גם אם לה הייתה הגליה, ודאי שהייתה גלות.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




בקצרה


%d בלוגרים אהבו את זה: