אונס חברתי

אני בדרך כלל רחוק מלהיות אפולוגטי, בדרך כלל אני גם לא אוהב שאנשים מדברים מתוך גישה מתנצלת, אבל הנה יוצא הדופן.

יוצא דופן, מכיוון שאין לי דעה מגובשת בנושא. זה סתם הרהור לא מפותח במיוחד. אם אני אראה בעקבות הפוסט הזה כחזיר מיזוגני ושוביניסטי, אנא הגיבו ותסבירו לי למה. מרבית הסיכויים שאשתכנע בכך.

ואחרי ההתנצלות:

אונס הוא פשע מזעזע, אלים, פוגעני, ונתפס בצורה מעוותת על ידי רוב החברה כלגיטימי במקרים מסוימים או למצער לא חמור במיוחד.

הטענה הנפוצה היא שאונס גורם במרבית המקרים לטראומה נפשית חמורה אצל הקורבן – טראומה שעלולה להרוס את חייה.

אין לי ספק שזה נכון. השאלה היא האם חלק מהטראומה לא מתעצם מעצם העובדה שאונס מקודד חברתית כדבר נורא כזה? האם העובדה שמשננים לנערה מתבגרת במשך שנים כמה אונס הוא נורא ואיך כל חייה עלולים להיהרס בעקבות תקיפה אלימה זו, לא מפריע לה אם וכאשר תיהפך חס וחלילה לקורבן אונס, להתמודד עם המאורע בצורה נכונה יותר עבורה?

שוב, אין כאן שום כוונה להמעיט בערך השלילי של אונס, או לומר שהשפעתו של האונס אינה כל כך נוראה.

ובהקשר דומה, פוסט מצויין של אורית קמיר

מודעות פרסומת

16 Responses to “אונס חברתי”


  1. 1 שחר 22 במאי 2008 בשעה 1:21 AM

    בדרך כלל אני שונא אמירות מסגנון "אל תדון אדם עד שתגיע למצבו", אבל ככל שאני מנסה לחשוב על השאלה שלך יותר כך אני מתחזק בהרגשה שהפעם זה כל מה שאני יכול להגיד, לשמחתי הרבה.

  2. 2 orbar 22 במאי 2008 בשעה 1:24 AM

    שחר – הייתי צריך להכניס לאפולוג'טיקה, אין כאן כל כוונה לשיפוטיות חס וחלילה.

  3. 3 שחר 22 במאי 2008 בשעה 1:39 AM

    לא חשבתי שיש שיפוטיות.
    פשוט ניסיתי לשקול את הטענה שלך וגיליתי שאני לא מסוגל.

  4. 4 efyska 22 במאי 2008 בשעה 7:42 AM

    קורבן האונס עוברת כמה טראומות קשות בנפש ובגוף. העובדה שהיא גם מוקעת חברתית בחלק גדול מהמקרים, לא עוזרת לתהליך השיקום. אולי באמת כדאי שתקרא קצת יותר על הנושא: http://tlv.1202.org.il/template/default.asp?siteId=6

  5. 5 דרומי 22 במאי 2008 בשעה 8:02 AM

    יש לך כאן שתי טענות סותרות.
    מצד אחד, 'אונס … נתפס .. כלגיטימי במקרים מסוימים או למצער לא חמור במיוחד'. מצד שני, 'אונס מקודד חברתית כדבר נורא כזה'. צריך להכריע בין השניים – אונס נתפס כנוראי או כלגיטימי?

    ולשאלתך – העובדה שאונס נתפס כמעשה נוראי היא לא 'החלטה' חברתית נקודתית, אלא חלק ממערך ערכי רחב יותר שבמרכזו זכותו של האדם בכלל והאשה בפרט על גופה. הפתרון שאתה מרמז אליו – להפוך את האונס לדבר שנתפס כפחות נוראי – דורש שינוי ערכי עמוק בחברה שלנו.

    כלומר, אני מניח שבחברות שבהן האשה נתפסת כרכוש של בעלה, אונס בתוך המשפחה הוא חוויה טראומטית פחות. אבל כדי לחזור למצב שבו אונס הוא לא טראומטי, אנחנו צריכים להחזיר את הנשים להיות רכוש.

  6. 6 orbar 22 במאי 2008 בשעה 5:27 PM

    דרומי – אני לא חושב שיש סתירה. נגד הנשים המתלוננות נטען לא פעם שהם "ביקשו את זה" – התלבשו בצורה פרובוקטיבית, הן בכלל לא בתולות לא באמת התכוונו ל"לא" ושאר רעות חולות. הרבה מהמואשמים הם נערים טובים, מהסוג שהולך לקרבי (או לבית הנשיא – טקטיקות ההגנה בהם הוא ופרקליטיו נקטו הם הדוגמא הטובה ביותר). מצד שני לנשים נאמר כל הזמן שיזהרו פן חייהם ייהרסו לחלוטין – זה צד שני של אותו מטבע, אם תהיי מתירנית מידי את מזמינה אונס.

    ושוב לא טענתי שהטראומה לא קיימת. ודבריך דווקא משכנעים. הרהור לא מבוסס, כאמור.

  7. 7 efyska 22 במאי 2008 בשעה 9:45 PM

    למעשה, אנחנו מסכימים שזו טראומה בלתי נתפסת. איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי, קבע כי זו אחת הטראומות הקשות שמשתווה להלם קרב.
    מה שבטוח, זה שהחינוך שאנחנו מקבלות כילדות אכן מנציח את הצורך שלנו להזהר ולא מתריע אצל הבנים את הצורך לבדוק ולכבד ולבדוק שוב, אם באמת מתאים לנו…
    אונס, כידוע מתרחש על רקע צורך בשליטה וזה לא באמת קשור לשמרנות או מתירנות נשית.
    נ.ב. גם גברים, נאנסים, כידוע.

  8. 8 ערן 23 במאי 2008 בשעה 9:23 PM

    אני חושב שמה שהופך את האונס לכל כך טראומטי הוא לא רק האקט הפיזי עצמו (שאני מתאר לעצמי שהוא קשה מאוד לכשעצמו) אלא המשמעויות הנלוות לאקט ובמיוחד התגובה של החברה שלצערנו עדיין נוטה להסתכל בעין עקומה על הנאנסת ולא לתת לה חיבוק תומך. יש אנשים שחוטפים מכות רצח כשמישהו פורץ להם הביתה וגונב להם כסף. האם החילול הוא פחות דרמטי? לא יודע. אבל החיבוק החברתי שאנשים אלו מקבלים גדול הרבה יותר ממה שמקבלת קורבן אונס.

    ואגב, מעניין אותי מה קורה כאשר קורבן האונס הוא גבר. האם יש אותה הוקעה חברתית? האם יש אותה טראומה לחיים? האם מישהו בדק את זה?

  9. 9 simulacra 24 במאי 2008 בשעה 12:25 AM

    אינני בחורה, ומעולם לא נאנסתי, אז אפתח תגובה זו גם כן בחצי-התנצלות.

    לגופו של עניין, ברמה הפיזית בלבד, אין הבדל בין אונס לבין אדם אחד הפוצע אדם אחר ללא הסכמתו, או דוחף אצבע אל תוך אוזנו של זולתו.
    אני יודע שהטענה הזו תגרור אחריה התנגדות אוטומטית מפי מרבית הקוראים, אבל שימו לב שאני מפריד בין התיאור המכני לבין הפרשנות הפסיכולוגית והחברתית — אם כי אצל חלק גדול מהאנשים, הפרשנות (אונס) נתפשת בעצמה בתור התיאור הבסיסי-ראשוני.

    אונס, ברמה הפסיכולוגית, הוא חילול הגבולות האישיים של האחר, השפלתו, רמיסת האגו (במובן הפרוידיאני) של אותו אדם, הקניית תחושה חזקה של חוסר אונים, והטבעת אות קין של "נאנסת".

    כל אותן השלכות שציינתי הן השלכות פסיכולוגיות, וככאלו, אינן מחוייבות המציאות.
    אפשר לתת הרבה דוגמאות אחרות למקרים בהן אדם מחלל את גבולות האחר (מחטט לו בדברים, מושך בשערות), משפיל אותו ורומס לו את האגו (פיטורין, פרידה, לגלוג של ילדים, כשלון בבחינה, לאכזב את ההורים), מקנה לו תחושה חזקה של חוסר אונים (פקיד בנק שלא מאשר הלוואה, נהג אוטובוס שלא עוצר בתחנה, מישהו שצופר לך בכביש, ילד שמוענש ע"י ההורים או המחנכת), ומטביע בו אות קין ("יהודי" , "הומו" , "חולה נפש" , כל הוצאת דיבה ברבים, אפילו "האיש הזה שקרן").

    למען הסר ספק, אינני משווה פה בין אונס לבין משיכה בשערות. או בין יהודי לחולה נפש. כלל וכלל לא.

    אני כן מנסה להסביר שאנחנו מטעינים את מושג האונס ואת חוויית האונס בהרבה מעבר לחווייה החושית עצמה — וכמובן, החווייה החושית עצמה גם היא מושפעת מהתניות חברתיות ופסיכולוגיות קודמות.

    בחברה בה יש הפרדה היררכית בין חודר ונחדר, בין אדון ונשלט, שליטה על איברי המין שלנו (ועל ההחלטה למי יש גישה אליהם) הופכת להרת-גורל. נשים העוברות סוציאליזציה במרבית חלקי העולם לומדות לקשר בין צניעות והתנזרות מינית לבין ערכן הנפשי והחברתי, הן מבנות במידה רבה את הסובייקט שלהן (את האגו שלהן) סביב שלמות הפות — ניפוצו כמוהו כניפוץ הזהות העצמית.

    גם תקיפה של אדם אחר היא דבר אסור בחברתנו. גם על הכאה "פשוטה" יש עונשי מאסר ותשלום פיצויים. אבל הקורבן של אותה תקיפה פיזית אינו יוצא מהחווייה כל כך ממוטט נפשית ועם תיוג חברתי כה טעון.

    האם אני סבור שבית המשפט צריך להטיל על אנסים את אותם עונשים המוטלים על מבצעי עבירות תקיפה אחרות? ממש לא!
    מכיוון שהחברה שלנו בכל זאת מעוצבת כפי שהיא מעוצבת, אנס שמבצע פשע אונס יודע שהוא מבצע תקיפה פסיכולוגית קשה ולא רק תקיפה פיזית, ולכן עליו לקבל עונש החמור בהרבה מעונשים השמורים לתקיפה פיזית.

    עם זאת, הרשו לי להעלות ניחוש זהיר ולא-מלומד, הטוען שבחברות בהן יש יותר מתירנות מינית, נפגעות אונס חוות יחסית פחות טראומה נפשית לאחר המעשה… ??

  10. 10 דרומי 25 במאי 2008 בשעה 7:16 AM

    סימולקרה – הדיבור על 'חוויה פיזיולוגית' כאן הוא חסר משמעות. אף חוויה שלנו לא נשארת ברמה הפיזיולוגית, וכל חוויה עוברת פרשנות ומקבלת משמעות.
    ברמה הפיזיולוגית, אין הבדל בין ניתוח לקרב סכינים במועדון.

  11. 11 שרון 26 במאי 2008 בשעה 12:43 AM

    שניה. אני מנסה להבין כאן משהו.

    ילדה בת 5. שאיש טרם הספיק לחנך בנוגע לסכנות האונס. נאנסת, או מתעללים בה מינית.
    היא מותקפת, מן הסתם, ברור לה שמשהו כאן לא בסדר, כי טרם עברה עליה חוויה מהסוג הזה. וגם כואב לה. וגם הכריחו אותה לעשות משהו בניגוד לרצונה. אין ספק שיש כאן טראומה.

    אבל אף אחד לא "חינך" אותה שאונס זה דבר שיהרוס את חייה. היא הרי עוד לא יודעת אפילו מה זה אונס. היא רק יודעת שמשהו לא בסדר כאן. האם אתה באמת מנסה להגיד לי שההתמודדות שלה עם האירוע היא פחות טראומטית ממישהי שכן חינכו אותה בהתאם?

    [כמו כן אשמח לשמוע ממך באיזה נסיבות בדיוק אונס נתפס כלגיטימי.]

  12. 12 orbar 26 במאי 2008 בשעה 1:48 AM

    שרון – קודם לסוגריים:

    מקרי האונס גם המתוקשרים שבהם "זכו" האנסים לעונשים מצחיקים ולנסיבות מקלות בדמות אופיה כביכול של הנאנסת, ההיסטוריה המינית וצורת לבושה. נתפש כלגיטימי היה כנראה הגזמה – בברור הוא לא נתפש ברמת הזוועה שראוי לו להיתפש בה. זה עוד לפני שנכנסים ל-date rapes. זה אחד מסוגי הפשעים היחידים (כסת"ח למקרה שיש עוד כאלה שלא עולים בדעתי) בהם משום מה הקורבן נתון למתקפה ברמה כזו גם אחרי שהתלונן על הפשע עצמו (אף אחד לא יחקור אדם שהתלונן עם פרצו לו לבית בדבר האם הוא נעל כיאות את הבית, מלבד חברות הביטוח – הוא לא יוקע ציבורית. נאנסת כן).

    לגבי הילדה בת ה-5. אני לא יודע, יש בעיני סיכוי שכן, אולי בתנאים מסוימים היא לא תחווה את זה כדבר יותר טראומטי מתקיפות אלימות אחרות. ואולי סיכויי ההתמודדות עם הטראומה יותר גדולים. אגב, נדמה לי שלא רק בהקשר של אונס ילדים מתמודדים יותר טוב עם טראומות.

    כאמור אני ממש לא בטוח שאני צודק.

  13. 13 שרון 26 במאי 2008 בשעה 9:05 AM

    "היה כנראה הגזמה"? זה אחד האנדרסטייטמנטס הכי מופרכים שקראתי כבר מזמן.
    העובדה שמערכת המשפט לא מענישה אנסים בחומרה מספקת לא מעניקה לפשע הזה לגיטימציה. הרי ברוב המקרים, הציבור (לפחות 50% הנשים שבתוכו) מתייחס לעונשים הקלים האלה בשאט נפש שמעיד על כך שההפך הוא הנכון.

    בנוגע לילדים, בחיי שאני מציעה לך לקרוא קצת ספרות בנדון (קרא גם קצת על תסמונת פוסט-טראומטית), לפני שאתה מניח הנחות כאלה בנוגע לתקיפה מינית ו"סתם" תקיפה פיזית בילדים. העובדה שילד אינו מבין מה בדיוק עשו לו ועד כמה המעשה חמור אינה מחייבת דווקא שהפגיעה הפסיכולוגית בו תהיה קשה פחות (אולי אפילו להפך – העובדה שאתה מסוגל לקרוא למשהו בשם מעניקה לך קצת יותר כלים להתמודדות עם משהו).

  14. 14 orbar 26 במאי 2008 בשעה 10:54 AM

    מעניין שבחרת להתעלם מהחלק השני של מה שכתבתי, אחרי עונשים קלים, לגבי יחס החברה לקורבנות אונס. זה הופך את האנדרסטייטמנט לקצת פחות מופרך.

    ואקרא.

  15. 15 דרומי 26 במאי 2008 בשעה 9:38 PM

    שרון: לצערי, אני חייב להסכים עם האבחנה של אור לגבי הלגיטימציה שהאונס מקבל, בין אם זה דייט-רייפ ('מה היא ציפתה, אם היא הייתה אצלו בבית בשתיים בלילה אחרי שהם שתו ביחד במועדון?') ובין אם זה אונס בתוך המשפחה.

  16. 16 איה 29 במאי 2008 בשעה 7:20 AM

    הטענה שאתה מעלה, אור, מעניינת, אבל מבוססת באמת על בורות מסוימת. זה עובד ברמה הלוגית: בחורה יודעת שחייה אמורים להתנפץ אם תיאנס, ומשעה שזה קורה לה הקלישאות מהדהדות לה בראש ומאלצות אותה לגלם את ה"נרצחת", זאת שבעצם "הרגו אותה", כל חייה, מכוח הצו החברתי.

    בפועל זה עובד אחרת. הדוגמה של שרון על אותה ילדה בת 5 היא מוצלחת במיוחד, כי אולי אינך יודע (?), אבל פגיעה מינית בילדות משאירה צלקות גרועות במיוחד. דווקא משום שבתור ילדה את נותנת אמון, לא מסוגלת להתנגד וגם לא מנסה, ואינך יודעת מה מעוללים לך. ומה גם שזה קורה בשלב בסיסי ביותר לגבי ההתפתחות שלך, ומחבל בה.

    נפגעת אונס שהתקיפה אירעה לה בשלב מודע בחייה אמנם מושפעת מהקלישאות, והן עלולות להזיק ולחזק דפוסים של התקרבנות במקום שתקום ותלך לבקש עזרה ותתרפא. אבל מה שחשוב להבין הוא שאירוע כזה, יותר מכל, פשוט משפיע באמת. חזק מאד. תסמונת דחק פוסט טראומטית וכל זה, אתה יודע, זאת לא המצאה חברתית. זה מנגנון נפשי-פיזי שהגוף מפעיל כדי להגן על עצמו ואת ההשלכות באמת עלולים לסבול כל החיים, לפעמים. אז אולי זה דפוק שיש קלישאות כאלה עלייך, כנפגעת אונס, ואת צריכה להילחם לא רק במה שקורה לך כתוצאה מהאירוע אלא גם בתדמית העצמית הקלישאתית שאינה מותירה מרווח תמרון – – אבל לפחות את יודעת שהחברה מכירה בכאב שלך, באופן בסיסי ביותר. בית המשפט באמת יפריך את הידיעה הזאת בעונשיו הקלים, אם תתבעי את הבנזונה, אבל לפחות לזמן מה, זה עוזר.

    נראה לי


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




בקצרה


%d בלוגרים אהבו את זה: