זכרונות מלחמה

ככל שעובר הזמן וככל שעולה מספר הסרטים אליהם אנו נחשפים, כך נדירים יותר אלה המצליחים לחדור את מעטה הספקנות העבה ולהשפיע בצורה ישירה על מצבנו הנפשי והמנטאלי. כמו שקורה עם חומרים נרקוטיים כאלו ואחרים, הגוף והנפש מפתחים רמת עמידות מסוימת להשפעת היצירה ולכן רמת הגירוי הנדרשת עולה בהתמדה. את "ואלס עם באשיר" ניתן, אם כך, להשוות למנת סם מוגברת, על קצה גבול הצריכה המומלץ.

ההקבלה לסמים אינה לצרכי התפייטות בלבד. יוצר הסרט, ארי פולמן, משתמש ביכולת המדיום הנבחר – סרט האנימציה – כדי ליצור סרט הנע בין העלילתי לדוקומנטרי. סרט הלוקח את הצופה בו כמלווה למסע אל נבכי תודעתו של פולמן בניסיונו להתחקות אחר עברו שלו עצמו. ליתר דיוק אחר שלושה ימים בשנת 1982.

הסרט מתאר תהליך שינוי תודעה מכוון העובר על פולמן בעקבות פנייה מחבר מתקופת שירותו הצבאי. פולמן נוכח לדעת שאירועי מלחמת לבנון הראשונה הם מבחינתו חור שחור. הוא זוכר את התקופה, אך לא את האירועים עצמם, את היציאות הביתה, אך לא את הנעשה בשדה הקרב. כך יוצא פולמן לחקור ולנסות למלא את החור השחור הזה.

תהליך מילוי הזיכרון ההדרגתי מתחוור לנגד עיננו כתהליך מעבר מהסוריאליזם המוחלט, עולם החלומות, אל המציאות הסוריאליסטית של שהות ממושכת בשטחי האויב והחוויות ההזויות שנוצרות במהלכה – החל בשחייה לילית כפויה ומתישה וכלה במגורים בבקתות עץ מאולתרות על חוף הים התיכן בין קרב אחד למשנהו. המעבר מושלם כאשר המציאות הופכת לכל דבר חוץ מסוריאליסטית – קרבות, יריות, פחד, עצב והאירוע המרכזי – הטבח שביצעו הפלנגות הנוצריות בפלסטינים במחנות הפליטים בסברה ושתילה, תוך ידיעה והעלמת עין של הפיקוד הישראלי.



  ואלס עם באשיר. ממסע של גילוי אישי לסרט דוקומנטרי לכל דבר

כאשר הולכת התמונה ומתבהרת הופך הסרט אט-אט מסרט מסע של גילוי אישי לסרט דוקומנטרי לכל דבר, שבעזרת ראיונות ו"הופעות אורח" של דמויות מפתח מתקופת המלחמה כגון מנחם בגין, אריאל שרון ורון בן ישי פורש בפני הצופה את האירועים כפי שהתרחשו, בלי ליפות, בלי להסתיר, בלי אמירה ישירה, ביקורתית או מצדיקה. פשוט את סיפור המאורע.

ואם נחזור לאנלוגית הסמים – הסרט הוא טריפ אשר כביכול השפעותיו תלויות במשתמש. חבטת המציאות שבסיומו הצליחה לערער, לפחות אותי, ולגרום לי לצאת מהאולם עם תחושת דיכאון מסוימת. הלוואי עלי עוד הרבה דיכאונות כאלה.

"ואלס עם באשיר", ישראל-צרפת-גרמניה-ארה"ב, 2008, 87 דק', בימוי: ארי פולמן, עיצוב וניהול אמנותי: דוד פולונסקי, במאי אנימציה: יוני גודמן

מודעות פרסומת

0 Responses to “זכרונות מלחמה”



  1. להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




בקצרה


%d בלוגרים אהבו את זה: