טיעונים מוזרים (איך לא להתווכח – ד’)

בלא מעט דיונים פוליטיים אפשר לצפות שבשלב מסוים יגיע הטיעון "אם היו יורים עליך/אחיך שלך היה נהרג בפיגוע/היו חוטפים את הבן שלך היית קת פחות קר רוח".

אף פעם לא הבנתי את הטיעון הזה. מרבית הסיכויים שזה נכון (למרות שהייתי רוצה לקוות שלא), אבל לי נראה יותר הגיוני דווקא להתחשב יותר בשיקול הדעת של אדם קר רוח, שאינו מושפע רגשית ישירות מהאירוע, מאשר מקרובי הקורבן הנסערים. החלטות מדיניות לא צריכות להיות מבוססות על רגשות המשפחה, הן צריכות להתבסס על שיקולים אחרים – ערכיים ותועלתניים כאחד.

הגורם האחרון שצריך להיות מעורב בהחלטה על תגובה לפיגוע (?) האחרון הם משפחות ההרוגים או הפצועים. בדיוק כמו ששיקול ההבאה לקבורה, חשוב עד כמה שיהיה למשפחות החטופים, לא אמור לגרום לעיסקת קונטאר תמורת גופות.

מודעות פרסומת

0 Responses to “טיעונים מוזרים (איך לא להתווכח – ד’)”



  1. להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




בקצרה


%d בלוגרים אהבו את זה: