אין בעיה? אין בעיה!

יכול להיות שמה שייכתב כאן יראה בנאלי, או כהוכחה לאיטיות מחשבתית מצידי, אבל איכשהו רק היום עשיתי את הקישור ועליתי על שיטת הפעולה של כוחות ריאקציה שונים בחברה.

שיטת הפעולה: ברצונך להשיג תוצאות ריאקציונריות כלשהן, קרי הגבלת חופש הפרט, ליאום יתר בחברה, פגיעה בעקרונות הדמוקרטיה?

שלב א': צור בעיה, רצוי שיהיה איזשהו בסיס, אבל אל דאגה, גם אם אין רטוריקה נכונה תשכנע כבר מספיק אנשים שיש בעיה. תשכנע במידה כזו שאפילו עובדות מציקות לא ממש יפריעו.

שלב ב': הצג את דרכי הפעולה שאתה מציע, אלה שבבירור משקפים את האידיאולוגיה שלך, כדרך פיתרון לבעיה המומצאת. כך תצליח לשכנע גם אנשים מהמחנה הפוליטי היריב בנחיצות צעדיך.

דוגמאות:

892 -איכשהו, די בפתאומיות, ניתן לחשוב שכל משתמשי הרשת הם פדופילים, סוחרי נשים, סוטי מין מסוכנים ודי חארות של בני אדם. פדופיליה, זנות, פורנו ושאר ירקות נוצרו כידוע בשנות ה-90 יחד עם ה-WWW. נפשם הרכה של ילדינו הייתה עטופה בצמר גפן עד אז. רק עכשיו צריך להגן עליהם משד הרשת הנורא.

אז זהו, שלא. הבעייה היא לא ברשת, מילים רבות כבר נשפכו על זה, ונפש הילדים הרכה מעניינת את המחוקק במקרה זה כקליפת השום. אבל שום דבר לא יפריע לברית הלא-קדושה בין פמיניסטיות מסוג כלשהו לממסד הקלריקלי.
בעיית ההשתמטות – גם על זה כבר נכתב לא מעט. אבל לא יעזור כמה פעמים יראו נתוני הצבא עצמו על המחסור החמור במשתמטים, איכשהו קמפייני ההידד ללאומנות, יזכו לאהדה  וכל ח"כ פופוליסט יוכל להיות בטוח בעוד דקת מסך על ידי שליפת הצעות חוק הנוטות יותר ויותר לצד הלא דמוקרטי, סטייל התניית זכויות בשירות צבאי.

והדוגמא העדכנית מכולם – מסתבר שבשנים האחרונות אנחנו חיים בדיקטטורה! בג"צ בעצם שולט בנו ביד רמה! הוא יכול לבטל חוקים של הכנסת! מזל שפרידמן כאן לדאוג לדמוקרטיה. בואו לא נתייחס למשמעות המילה דמוקרטיה (ולא, דמוקרטיה זה קצת יותר מ"הרוב קובע"), או לעובדה שב-60 שנות המדינה בג"צ לא ממש יצא מגדר כדי לממש את עריצותו. הוא אשכרה ביטל 5 חוקים בלבד. אם כבר סביר להניח שיש פחות מידי התערבות שיפוטית בישראל.

מודעות פרסומת

1 Response to “אין בעיה? אין בעיה!”


  1. 1 iod 9 בספטמבר 2008 בשעה 2:49 PM

    יש ספר של אחד בשם קינגדון, שמתאר את תהליך יצירת האג'נדה אצל מקבלי החלטות (בארה"ב). הוא מתאר שם ארבעה מסלולים נפרדים: מסלול של החלטות שצריכות להתקבל (הוראות שעה שצריך לחדש, תקציבים שצריך לחוקק וכיו"ב), מסלול של רעיונות (תאוריות, רעיונות למדיניות), מסלול של בעיות (ארועים שמושכים תשומת לב) ומסלול של פוליטיקה (קואליציות אפשריות). היפה במודל שלו (למרות שהוא בעייתי למדי) הוא שהמסלולים הללו נעים בלי מגע ביניהם עד שמגיע מישהו, "יזם מדיניות", שמחליט לקדם מדיניות כלשהי, ואז הוא בוחר לעצמו משהו ממסלול הבעיות, משהו ממסלול הקואליציות ומשהו ממסלול ההחלטות[1], מחבר אותם ביחד, ומנסה למכור לפוליטיקאים. כלומר, הפתרון לא קשור לבעיה, הוא לרצון של היזמים לקדם מדיניות מסויימת. הבעיות הם רק תירוצים. לא יעבוד עם בעיה אחת? יעבוד עם בעיה אחרת.

    [1] קינגדון קורא להחלטות פוטנציאליות "חלון מדיניות".


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




בקצרה


%d בלוגרים אהבו את זה: