איך לא להתווכח – חלק ז’

אלעזר, נמרוד, מאיפה להתחיל….

הנער היושב על הספסל אינו פרובוקטור, להפך, הארס הוא הפרובוקטור. האיש הנוסע ביום כיפור להכעיס ומסכן ילדים על הכבישים הוא גם פרובוקטור. איך מסבירים את ההבדל? דרך השכל הישר. מיהו היוזם עימות ולאיזו מטרה?

גלגולי העיניים המקנים לחוק צדק אבסולוטי מתעלמים לחלוטין מהעובדה שאין שום קשר בין חוק וצדק. לדוגמא, נמרוד, במקרה של הנאנסת הייתי מאד שמח לו אביה היה תופס את האנס בעת מעשה וכורת את אשכיו (גם החוק היה מקל עימו, אגב). אני בטוח שגם אתה תסכים שבבית המשפט נאנסות ואנסים פוגשים הכל חוץ מצדק. להבדיל, אני בטוח שתסכים שאפליית אדם עקב דתו פסולה למרות שבישראל היא חוקית. מכאן שלא תמיד החוק עליון מוסרית.

כמובן שאי אפשר לאפשר לכולם לקחת את החוק לידיים ובוודאי שיש בכך פסול, אבל אתה מתעלם מכך שכולנו עבריינים במקום זה או אחר. האחד מדליק ג‘וינט, האחר נוסע במהירות מופרזת, כל אחד עובר על חוק זה או אחר. לשם כך נקבעו מושגים כמו מידתיות או עניין לציבור שהם פונקציה של נורמות ולא של החוק. הפרשנות והענישה על על הטרדה מינית השתנו ללא הכר וזאת למרות שהחוק עצמו כמעט ולא השתנה. אתה מסכים איתי שאונס שונה מעישון ג‘וינט? פעם זה היה הפוך.למה? מכאן שגם הפרת חוק אינה נטולה מהקונטקסט הכללי ומן הנורמות.

יש פרובוקציות ששווה להלחם עליהן ויש כאלו שלא. נסיעה להכעיס ביום כיפור מתעלמת מנורמה חברתית שאינה מזיקה לאדם בשם הצורך הכמעט בלעדי לעורר פרובוקציה. הגנה על המותקף במקרה כזה היא עידוד פרובוקציה ובזבוז משאבי המשטרה. הגנה על אדם היושב על ספסל וקורא להנאתו ראויה וחיונית מכיוון שמדובר במקרה קלאסי של שלום הציבור הרחב. הגנה על מפגין מול גדר ההפרדה ראויה ביותר גם אם הוא זורק אבן אחת או שתיים ומפר על ידי כך את החוק. מדוע? מכיוון שכאן מגינים על חופש הדיבור.

מסובך? נכון. גם המציאות. אני מציע שתפסיקו לנפנף בסיסמאות ריקות מול הנושא הפרקטי והמורכב.

הטקסט הנ"ל הוא תגובה של ענר רבון לפוסט הזה של יוסי. הבאתי אותו כאן כי כרגיל ענר התנדב לספק לי חומר לסדרת הפוסטים הזו. רצוי לקרוא את כל הדיון.
נעבור פסקה פסקה:

פסקה ראשונה: טיעון המבוסס על חוסר הבנה של הקבלה מהי. ענר החליף בחינניות בין הצדדים בהקבלה. משום מה כאן דווקא התוקף את מבצע הפעולה הוא הפרובוקטור.

פסקה שניה: דברים נכונים, אך לא רלוונטיים כיוון שטענת עליונות החוק היא טענה שהושמה על ידי ענר רבון בפי מתנגדיו.

פסקה שלישית: שוב, דברים נכונים. שוב, תוך התעלמות מדברי הצד השני בויכוח. אבל הפעם בתוספת בונוס של היתממות: "כמובן שמה שמשתמע שאני חושב שבסדר, הוא בעצם לא בסדר"

פסקה רביעית: עוד מנהג קבוע, השלכת רצונות הכותב על המציאות, פשוט אי אפשר לחשוב על סיבה אחרת לנהיגה חוץ מפרובוקציה.

סיפא: החביב עלי מכולם – האשמת הצד השני בפשטנות יתר. אפשר לסיים ככה כל ויכוח. המציאות הרי תמיד מסובכת יותר ממה שנכתב עליה. זה די מובנה לתוך הכתיבה.

מודעות פרסומת

5 Responses to “איך לא להתווכח – חלק ז’”


  1. 1 מודי 13 באוקטובר 2008 בשעה 5:14 AM

    פסקה ראשונה: "הארס הוא הפרובוקטור", כלומר, ענר אומר (בהקבלה) שכשיש שני אנשים, הפרובוקטור הוא מי שביודעין יוזם עימות, גם אם פעולתו חוקית.

    פסקה שניה: מתנגדי ענר (ספציפית, אורן ואלעזר) כתבו כמה פעמים בדיון ש "לנסוע במכונית זה חוקי. לזרוק אבנים – לא". אתה אומר שזה איש קש? לדעתי, לא.

    פסקה שלישית – זהה לשניה. ענר מפתח את הטיעון שחוקיות אינה בהכרח רלוונטית למה בסדר ומה לא בסדר.

    פסקה רביעית – כאן אתה צודק. יש פה טענה עובדתית שנסתרה כבר ע"י מגיבים אחרים, וענר פשוט חוזר עליה בלי להבין שעליו להצדיק את עצמו. הוא גם כן מביא סיבה אחרת לנהיגה חוץ מפרובוקציה. ("יש חילונים שלא יכולים להתאפק" או משהו כזה). באמת הוא לא מבין כל מה שכתבו, אבל כמעט כל המשתתפים בדיון עשו בדיוק אותו הדבר.

    סיפא – להבנתי, הוא חוזר לחוקיות: מי שבעיניו יש רק "חוקי" ו "לא חוקי" מנופף בסיסמה ריקה מול מציאות מסובכת.

    בקיצור : לחלק ח' תוכל למצוא דוגמאות טובות בהרבה. אחת הדוגמאות יכולה להיות הפוסט הזה עצמו – במקום להגיב לטענות, לומר שהשני לא יודע להתווכח.

  2. 2 orbar 13 באוקטובר 2008 בשעה 8:49 AM

    פסקה ראשונה – אי אפשר להחליט ככה סתם שההקבלה מתהפכת כי ככה נוח לך. מצטער זה לא עובד ככה.

    פסקה שניה ושלישית – איש קש. יש מרחב בין האמירה הזו לקידוש החוק.

    סיפא – נסכים שלא להסכים כאן. אני לא מצליח להסביר את עצמי יותר טוב.

  3. 3 anerravon 13 באוקטובר 2008 בשעה 9:55 AM

    מודי – תודה על השפיות

    אור – מה אתה מנסה לעשות בדיוק?

  4. 4 מודי 14 באוקטובר 2008 בשעה 1:08 AM

    את הענין של ההקבלה לא הבנתי, כנראה: על איזו הקבלה אתה מדבר, ואיך הוא הפך אותה באופן לא ראוי?

    ופסקה שניה, שלישית וסיפא – אכן לא מסכימים, וכמי שרגיל לחוסר הצלחה להסביר עצמו טוב יותר, אין לי צורך להתפס לנקודה הזו.

    אבל לא זה העניין. משהו בתגובתו של ענר הקפיץ אותך כחורג מתרבות הויכוח הראויה לאינטרנט; כל כך גרוע שראוי לכתוב פוסט מיוחד על כמה זה גרוע. לי נראה שבמאמץ לא-גדול אפשר להכנס לראש שלו ולהבין למה לדעתו, לפחות, התגובה שלו רלוונטית וראויה.

  5. 5 orbar 14 באוקטובר 2008 בשעה 1:16 AM

    מגיב קודם הקביל את הנהיגה-תקיפת הנהג, לקריאה-ארס המרביץ לקורא כי הוא רואה זו כפרובוקציה. ענר החליט, כיוון שקשה יותר לראות באדם הקורא בפרובוקטור להחליט שזה הפוך. על סמך מה?

    אני מודה שהיסטוריית הויכוחים שלי עם ענר היתה חלק גדול ממה שהקפיץ אותי. אני יכול, אגב, להיכנס במאמץ לא גדול לראש של כל אחד (כמעט) ולהבין למה לדעתו התגובה ראויה. לא ניסיתי לרמוז שענר מתכוון לקפיצות לוגיות שונות – אלא שהוא לא רואה אותן.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




בקצרה


%d בלוגרים אהבו את זה: