לדפוק את הראש בקיר

הבלוג הזה הוא בדרך כלל לא יומן אישי, אבל אני מרגיש צורך להעלות את התנהלותי מול המערכת הצבאית על הכתב. אז יסלחו הקוראים.

לאחר טעות שיפוט חמורה התגייסתי בשנת 1998 לחיל התותחנים. 300 שנה אחרי, בשנת 2001 (כל לוחות השנה וסביבתי הקרובה טוענים בתוקף שאלה היו 3 שנים בלבד. זו קונספירציה) סיימתי את שירותי הסדיר. כלומר כמעט סיימתי אותו לפני אך השתפנות מצידי גרמה למערכת להשאיר אותי בקרבה. ואז באה טעות השיפוט השניה – הלכתי למילואים.

לאחר שירות המילואים בן 3 השבועות – שעבר עלי כאילו היה השירות הסדיר במלואו. מה גם שלקח לי עוד חודש להתאושש ממנו – ואם זה לא היה חודש עמוס בחידושים של תחילת שנה א' בלימודי התואר הראשון אז הוא היה כנראה יותר, הגעתי למסקנה שאינני יכול לעמוד יותר בחוויה הזו. לכן תגובתי לצו הקריאה הבא – קניית כרטיים זריזה וטיול של שבועיים ליוון. כמובן שכשחזרתי חיכה לי צו חדש. בשלב זה עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות מלכתחילה – ביקשתי להיפגש עם הקב"ן.

3 שנים אחרי הבקשה גם זכיתי לראותו.

בניגוד לצפוי 3 השנים הללו לא היו נטולות כל קשר מהצבא – צווי גיוס המשיכו להגיע ובדרך כלל להתבטל מהר כשהתקשרתי להזכיר למשרד הקישור שעומדת בפניהם עדיין בקשת הקב"ן אשר אינה זוכה לטיפול. בדרך כלל – כי מספר פעמים מצאה היחידה את הצורך לטלטלי ברחבי הארץ בטרם תואיל בטובה לשלוח אותי לביתי בהבטחה שהקב"ן הנעלם יימצא במהרה. זכורה לי במיוחד הפעם בה נסעתי לבסיס בלכיש שם נאמר לי להגיע יומיים אחרי לבסיס רפואה בחיפה שם אראה סוף סוף את הקב"ן. אחרי יומיים ושלוש שעות המתנה בתור לקב"ן יצאה הקצינה מחדרה ואמרה לי שלא תוכל לראותי כיוון שהיחידה לא טרחה לקבוע תור על מנת שאוכל להתראות איתה. נשלחתי הביתה עד לפעם הבאה.

כעבור 3 שנים ארע הנס אורגנה הפגישה והתייצבתי אליה מגובה במכתבי הפסיכולוגית והפסיכיאטר שלי וחוות הדעת שלהם. הקב"ן בחן את המסמכים והחליט לתת לי דחייה של חצי שנה על מנת לראות מה המצב אחרי זמן זה. הוא אף ציין במפורש במכתב ההמלצה שלו שאין לזמני לשירות מילואים בטרם נפגשתי שוב עם גורמי הרפואה הרלוונטיים. העברתי את המלצותיו למשרד הקישור וכיוון שלא נאמר לי דבר אחר שיערתי בנפשי ששמי רשום במערכת ואין לי אלא להמשיך בטיפול באזרחות ולהמתין לזימון נוסף.

8 חודשים מאוחר יותר נתבקשתי להעביר לידי ועדה רפואית את המסמכים הרלוונטיים – העברתי.

לפני כחודש קיבלתי צו מילואים המיועד למחר.

התקשרתי למשרד הקישור, שם בתשובה לשאלתי הפשוטה: מה נסגר? הרי אתם יודעים שאני מחכה לתשובת הור"פ, נאמר לי בתגובה על ידי קצינת הקישור: "זה לא התפקיד שלי לטפל בזה, אתה זה שצריך לנדנד לור"פ שיזרזו את הטיפול – ככה זה עובד בחיים, מי שלא מנדנד שוםדבר לא זז." (ציטוט כמעט מדוייק)

לבסוף נאמר לי לשלוח את המסמכים הרפואיים הרלוונטיים (שוב) כדי שרופא היחידה יבחן אותם וישחרר אותי מהמילואים הקרובים. שלחתי.

בשיחה הבאה נאמר לי שהמסמכים ישנים מידי. תמהתי – הרי אתם לא מצפים שאגש מידי חודש לפסיכיאטר ואבקש ממנו עוד מכתב המלצה? נאמר לי להגיע ליום המילואים הראשון שם אפגש עם הרופא והוא יחליט.

המצב הוא שמחר אני אמור לסוע לצאלים, שם יסתכל עלי רופא היחידה שאינו פסיכולוג או פסיכיאטר, ואלא אם יש ברשותו מכונת פלא המודדת רמת סרטונין במח הוא כנראה יסתכל עלי ויגיד לי לסוע הבייתה. התקשרתי היום לקצינת הקישור לשאול אם אוכל לדבר עם הרופא כדי לחסוך לו קצת זמן ביום הגיוס ולי קצת יותר זמן. תשובתה המיידית הייתה כמובן – לא זה לא אפשרי. לאחר נסיונות שכנוע נוספים מצידי והצבעה על העובדה שבעייתי נפשית ולא פיזית ולכן אין משמעות לבדיקת הרופא במקום הבטיחה הקצינה לדבר עם הרופא לברר אם אפשר לדבר איתו ולחזור אלי בכל מקרה. למרבה ההפתעה היא לא חזרה אלי ולא ענתה יותר לטלפון.

כוונתי היא להתקשר מחר בבוקר ובמידה ולא אצליח לתפוס את משרד הקישור או שהרופא ייענה בשלילה על בקשתי הנועזת לדבר איתו בטלפון מתחילה ההתלבטות: האם אבזב יום מחיי – יום אותו עלי להשקיע בתרגום מאמר לצורך קבלת כסף שיאפשר לי לממן את חיי? או שמא אחסוך מזמני וכספי ואדפוק נפקדות – דבר שניסיתי להמנע ממנו?

תשובה אדע מחר. בינתיים אעביר הלילה בחרדות.

* לתוהים – יש לי סיבה נפשית לגיטימית, למרות שאני יודע שבארץ אין דבר כזה.

מודעות פרסומת

5 Responses to “לדפוק את הראש בקיר”


  1. 1 נמרוד אבישר 23 בדצמבר 2008 בשעה 8:47 AM

    מחר בבוקר, מוקדם מוקדם, אתה הולך לרופא ומוציא סיקים לשבוע. יש לך חום ואתה חושד שחלית בחצבת. משהו. אחר כך אתה מתקשר ליחידה ואומר להם שאתה עם 39 מעלות חום ואישור מחלה מרופא, ואין לך שום כוונה לגרור את עצמך ככה עד לצאלים. הם יגידו לך לפקסס את אישור המחלה שלך למשרד. רופא יסתכל על אישור המחלה שלך ויגיד "הממ", ובא לציון גואל.

  2. 2 דותן מזור 28 בדצמבר 2008 בשעה 3:11 PM

    לא פשוט בשבילך להתגייס לשירות מילואים.

    אתה לא רואה שום חובה מצדך לתרום לאנשים זרים, מהחיים שלך, בתוך המסגרת שנקראת 'מילואים'. יש מספיק מסגרות אחרות.

    קשה לך.

    זה פוגע לך בלימודים.

    זה מחזיר אותך לתקופות אפלות בשירות הסדיר.

    אם אתה החלטת שלא לתרום, כי הדברים האלה פוגעים בך.

    וכמו שהדברים האלה פוגעים בך, כך הם פוגעים גם בי, ובכל שאר האנשים הטובים שעושים מילואים. זה פוגע באלמנות שלהם. זה פוגע בפרנסה שלהם וברווחה של הילדים שלהם. זה מבטל להם תוכניות של טיולים לחו"ל, וגורם להם להפסיד לקוחות, ולפעמים לאבד בכלל את העבודה.

    מספיק שפעם אחת תראה דמעות של אבא, כשהוא שומע את הילד שלו בטלפון, ותבין עד כמה זה פוגע בחיים שלנו.

    וחוסר הנכונות שלך להטות שכם, רק עושה את זה יותר גרוע. הרבה יותר גרוע.

    כי מעבר לכל הנטל הממשי שנופל עלינו כשאתה לא מגיע, יש את ההרגשה שאנחנו נושאים בנטל הזה בעיקר בשביל עצמנו, ושזה ממש לא חשוב. הרי אם זה היה כה חשוב, בטוח היו יותר אנשים מגיעים לכל צו קריאה.

    שירות המילואים קשה, והוא מקשה על החיים. הוא הרבה יותר קשה ככל שעוברות השנים, והוא הרבה יותר קשה בלעדיך.

    אני מקווה שעד הוועדה הבאה, תתאפס על עצמך ותצליח להגיע למסקנה שיש דברים שהם יותר גדולים ממך. דברים שהם יותר גדולים מהנוחות שלך, ומהקשיים שלך – שאני אכן מאמין בקיומם. אני מקווה שתבין, שלקחת חלק פעיל בהגנה הפיזית על המדינה שלך ועל העם שלך הוא אחד מהדברים הנדירים האלה, שהוא יותר גדול ממך, והוא ראוי להקרבה שלך.

    אני לא תמים. ברור לי שפעמים רבות הצבא משמש כלי, במשחק ציני של אנשים קטנים. יחד עם זאת, אני מודע לכך שאם היום היו סוגרים את הצבא, אז מחר המשפחה שלי הייתה מתה. ואני לא מצליח למצוא שום צידוק להטיל את האחריות הזאת על מישהו אחר, כשאני בעצמי כשיר מבחינה פיזית לקחת חלק במלאכה הזאת.

    אני גאה בשירות המילואים שלי. אני מתבייש להודות בכך שעבור רוב האנשים אני פראייר במקרה הטוב, ופשוט אידיוט במקרה הפחות טוב.

    בתקווה שתמלך על דעתך.

    שלך, בהערכה,
    דותן

  3. 3 orbar 28 בדצמבר 2008 בשעה 3:59 PM

    דותן -ללא קשר לחילוקי דעות ערכיים שכנראה יש בינינו – האם אתה מכיר אותי? את הבעיות של? את מצבי הנפשי? מה הצבא עושה לי? נמנעתי בכוונה מלדון בזה בפוסט שהתמקד בדרך בה מתפקדת המערכת מולי ולא ברצוני להשתחרר. על סמך מה אתה קובע את תפיסתך אותי ואת בעיותי?

  4. 4 דותן מזור 28 בדצמבר 2008 בשעה 7:13 PM

    מהדברים שכתבת, ברור שיש לך בעיה לשרת במילואים.

    העמדה שלי היא, שככל שיהיו יותר אנשים שיחליטו לשרת במילואים למרות הבעיות, כך גם יהיה יותר קל לכולם, וגם תהיה יותר לגיטימציה לשירות המילואים.

    אני מוכן לוותר על הראשון, תמורת השני. אבל כרגע שני הדברים האלה הם בגדר חלום רחוק.

    דותן

  5. 5 אופיום 18 בינואר 2009 בשעה 7:16 PM

    דותן, "תתאפס על עצמך?" טוב שלא אמרת לו לחכות לך בשלשות מחוץ למשרד מ"פ.


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




בקצרה


%d בלוגרים אהבו את זה: