שואה שלנו

אני מניח שלא רבים פספסו את זה:

[gv data="198kIhOQV24&f"][/gv]

מסתבר שהסרטון הזה עושה קצת רעש בימים האחרונים. ארגונים של ניצולי שואה דורשים להוריד אותו. בתחילה חשבתי שנו, אז אין הבנה מינילית של הומור, וכבר מזמן באמת לא היה איזה קונצרט של ואגנר בסביבה למחות עליו, אבל אז נתקלתי בפוסט הזה של דוד מרחב.

זה לא מפתיע, במדינתנו שהאתוס שלה נשען רובו ככולו על השואה משמשת טרנסנדנטיליזציה של הנאצים כבר שנים ככלי ממסדי להשתקת ביקורות.  כך יכול מרחב לקחת את הסרטון הזה ולהתחיל להשתפך השתפכויות מופרכות על פוסטים למיניהם (פוסט היא כינוי הגנאי החביב על מרבית הקשת הפוליטית, כל מי שלא הולך בדיוק, אבל בדיוק, במרכזו של התלם – הוא פוסט. זה נוח, אפשר לגלגל את הס' כמו עם סמולנים). הפעם הפוסט שואתיים רק מחכים לצחוק על השואה ואז להכריז שהנאצים דווקא היו די בסדר, כנראה.

אז זהו, שדווקא ההסתכלות על הנאצים כאל משהו שאסור לגעת בו, חזרה על המשפט המשמים "השואה היא אירוע ייחודי היסטורי", על ווריאציותיו השונות, התרעמות על כך שעושים סרט בו היטלר מוצג ברגעים קשים בצורה העלולה ליצור היזדהות עימו (כאילו שהצופים לא יודעים מי הוא היטלר בבואם לצפות בסרט) – היא האמא של השימוש הציני והבזוי בשואה. הלקח היחיד שהסתכלות כזו מאפשרת להפיק מהשואה הוא הלקח הפרטיקולרי – היהודים הם קורבן של רצח עם, מה שמצדיק כל דבר מאז. כל מי שיוצא כנגד מה שיהודי עושה הוא במקרה הטוב מכחיש שואה. בהסתכלות הפשטנית להחריד הזו על המציאות כל מי שאינו ידיד אמת של העם היהודי הוא היטלר פוטנציאלי (וגם הידידים לפעמים רק מחכים להזדמנות המתאימה). את הלקח האוניברסליסטי – לאומנות, גזענות, כוחניות הם גורמים מזיקים שרצוי להימנע מהם, לא משנה מי אתה – ההסתכלות הזו דווקא דוחה בשאט נפש.

וארבע הערות לסיום:

1. ארט שפיגלמן, רוברטו בניני – שני שמות שבצדק או לא בצדק זכו לתשבוחות בעקבות טיפול לא שגרתי בנושאי השואה (הצדק כמובן נוגע לשפיגלמן) – האם בעיני מרחב ודומיו דינם תלייה?

2. אני האחרון שיגן על הומור כהצדקה בלעדית לדבר תועבה – אל תספרו לידי בדיחות שוביניסטיות או גזעניות בבקשה – זה בדרך כלל לא מצחיק אותי וסתם יעצבן אותי, אבל ההבדל הוא שכאן ההומור נועד להגן על שובינים וגזענות ואילו במקרה הנוכחי דווקא ההתקפה על ההומור היא שעושה את זה (כשהשוביניזם הופך להיות במובן המקורי של המילה)

3. נחשו מי עוד לא הבין את הבדיחה. היטלר!

[gv data="w9mjEF_lEDE"][/gv]

אבל אפילו הוא הבין בסוף:

[gv data="OL3L1wnpVb8"][/gv]

(לקשיי הבנה: אני לא באמת משווה כאן מישהו להיטלר – זה הומור)

4. ליוצרי הסרטים: מאז שהסתכלתי בסרטים האלה בפעם הראשונה נוספו בערך עוד מליון כאלה. כמו כל טרנד אינטרנטי זה מיצה את עצמו. די כבר.

מודעות פרסומת

3 Responses to “שואה שלנו”


  1. 1 אלעד-וו 19 בפברואר 2009 ב- 7:20 PM

    הלכתי לקרוא את הפוסט של מרחב, וכמעט לפני שקראתי אותו, ובטח אחרי שתי הפסקאות הראשונות, החלטתי לכתוב תגובה שהולכת בערך ככה: "מתי לאומנים למדו לכתוב? אני רגיל לתגובות של "אתם משחיטים את זכר השואה, יסמולנים", אבל מרחב הצליח לכתוב את זה באלף מילים, עם מראי מקום. ועדיין, נשארנו עם "אתם משחיטים את זכר השואה". די כבר עם זה, כולה הומור שחור".

    אבל זה לא נכון. קראתי את הפוסט של מרחב, וניסיתי להחיל עליו את הטקסט הנ"ל, אבל הוא לא מתאים. הטקסט של מרחב מורכב בהרבה. כן, מרחב כותב את הקלישאות הרגילות: "מדינה שקמה על אפרם של אותם יהודים תמימים שנרצחו על לא עוול בכפם", "[השואה] מכוננת פרדיגמה שמסמנת את המיצוי המוחלט של הרוע האנושי במושגים שאינם נתפסים כמעט בתודעת האדם", ואפילו דיבור על "הצורר האיראני".

    אבל מרחב לא באמת פשטני כמו טוקבקיסט. הוא מנתח את השיח הישראלי, הוא מנתח מגמות, ואני נאלץ להתייחס אליו בכבוד. הוא יוצא מ-premise מוטעה, לאומני וחשוך, לטעמי, אבל מנתח את המצב בכלים מתוחכמים ובמיומנות ראויה להערכה. ואם הוא לא היה שבוי בתסמונת הפוסט-טראומטית הלאומית, הייתי אפילו יכול להנות מכתביו.

    אני לא אטרח לבקר את דבריו לעומק כי ברור שהבסיס הרעיוני, היסודות שעליהם עומדת תפיסת עולמו, הוא שהעם היהודי קם מהאפר בארץ ישראל, ומטרתנו היחידה היא להבטיח את עתידו תחת הצורר שעט עליו מכל כיוון ("ארץ קטנה מוקפת אויבים"). ושהעם היהודי נמצא בסיכון מתמיד בגלל יהדותו, וחייב להתגונן ולהישמר מאלה שזוממים לכלותו. כלומר, התנהגות פוסט-טראומטית קלאסית. לראות צללים ורשעות בכל מקום, לזעוק בלילה מתוך שינה, לחיות בפחד מתמיד. אומה שחיה בפחד מתמיד, ברור שאינה מסוגלת להתעורר ולראות שהיא עושה רע (ומוכרים הסיפורים על חיילים שחזרו מהמלחמה עם תסמונת פוסט-טראומטית והפכו לאבות אלימים ולא-מתפקדים. בדיוק כמו ישראל מול הפלסטינים, ומול החלשים בתוכה). ומחשבה משיקה: אולי, דוקא בגלל ההתנהגות הפוסט-טראומטית הזאת, כדאי להפסיק את החינוך האובססיבי לגבי השואה. כי אם מחנכים שהשואה היתה אינדיקציה לכך שכולם רוצים להשמיד את עם ישראל ולכן צריך לפחד מכולם כל הזמן, אז שכרנו יוצא בהפסדנו. אבל אני סוטה מהנושא.

    מה שרציתי לומר, הוא שמעניין להצביע על דבר אחד שמרחב דווקא צודק בו במאה אחוז: שלישראלים נמאס להתעסק בשואה. כלומר (ואת זה אני אומר, אבל אני מניח שהוא מסכים), הם יודעים לדקלם "לזכור ולא לשכוח" ולהעלות את השואה בכל ויכוח פוליטי. אבל הם לא זוכרים באמת שבשואה מתו אנשים אמיתיים, הם לא מכירים את שמותיהם, ולא אכפת להם. הם טרודים בדאגות היום-יום. (ואפשר להתווכח אם זה דבר טוב או לא). במילותיו של מרחב, "למי יש כוח לקונטמפלציה מול האינפלציה". כאשר כשהוא אומר "קונטמפלציה" הוא מתכוון להבנה ומחשבה מעמיקה על השואה.

    בכל מקרה, רציתי רק להגיד שאני מסכים עם מרחב בנקודה הזאת. אבל מרחב טוען שהסיבה לשיכחת השואה היא פעולה של פוסט-ציונים, שזו האג'נדה שלהם. וכאן אני לא מסכים. יש לי השערה אחרת לסיבה השיכחה. לדעתי, הסיבה שהישראלים לא מתעמקים בשואה היא שהם לא מרגישים צורך להתעמק בה. הרי ברור — רשע מוחלט, השטן רצה לכלותינו, אנחנו, כוחות האור, עמדנו מולו. והעם היהודי צריך להישמר משואה שניה. ברור. והיות וזה ברור, אין סיבה להתעמק. יותר מזה, התעמקות בשואה תכריח אותנו להתעמת עם כל מיני תופעות כמו קאפואים, וחיי היום-יום במחנות, וכאלה דברים. לדעתי, הסיבה לשיכחת השואה היא שמדינת ישראל ומחנכיה כשלו להנחיל את הלקח האמיתי של השואה, שהוא הבנאליות של הרוע, העובדה שבני אדם מתדרדרים לחייתיות סאדיסטית בקלות מפתיעה, שצריך לחזק ערכים הומאניסטיים ככל האפשר כדי שלא תהיה שואה שניה. את זה עם ישראל לא למד מעולם, את הלקח האמיתי של השואה. ודוקא הלקח הזה מעודד התעניינות בקורבנות, במעשים, כי הוא אומר שהשואה היתה אירוע עם עומק, שחשוב להבין אותו, כדי לדעת איך נראית הבנאליות של הרוע, ואילו ערכים הומאניסטיים צריך לאמץ כדי לבנות חברה שבה דבר כזה לא יכול לקרות שוב.

    בכל מקרה, זה מה שרציתי לומר. מעניין לקרוא את דבריו של מרחב. הוא לא טיפש בכלל, רק חבל לי שהוא כל כך דוגמטי.

    שתי הערות נוספות:
    1. אחלה מילה, "טרנסנדנטיליזציה". אתה ההיט היחיד בגוגל. המצאת אותה או שלקחת אותה מאיפושהו? כשמחפשים trancendentalization ההיט השני מראה את התמצית "anthropomorphism is a trancendentalization of doxa, which functions. through analogy and equivocation. In this way an anthropomorphism is …". כלומר, אתה בחברה טובה. 🙂

    2. חשבתי שיהודים גאים בהומור השחור שלהם? שהם גאים בלצחוק על כל דבר רע שקורה? כנראה שמדינת ישראל באמת הפכה אותנו לעם עם מדינה, שלוקח אותו ברצינות רבה, רבה מדי. עם ישראל לא יהיה עם לפני שיהיה הפושע הראשון, הזונה הראשונה, והפוליטיקאי הראשון שאומר "בלי נאמנות אין אזרחות".

    את התגובה הנ"ל כתבתי לפני שהסתכלתי על הטוקבקים אצל מרחב או על הפוסט שלך. ואז קראתי, וראיתי שהרוב כוסה. אז כדי לסכם, אני רוצה לומר: מה שאור, דודי, נועם, ו"מישהו" אמרו.

  2. 2 orbar 19 בפברואר 2009 ב- 8:51 PM

    למען האמת הנקודה בה אני מסכים עם מרחב בנוגע לעייפות מהשואה הושמטה מהפוסט קב זיכרון קצר – זה היה בראש כשחשבתי על הפוסט.

    אין ספק שמרחב מנתח את המציאות ומתבטא בצורה טובה יותר מהטוקבקיסט הממוצע אך החל מאמצע הפוסט (כשהוא מתחיל לדבר על הסססססמול) הוא הופך להיות הזוי כאחרון הטוקבקיסטים בוואלה.

    1. הרכבתי בעצמי. תודה 🙂

  3. 3 אלעד-וו 19 בפברואר 2009 ב- 10:33 PM

    החל מאמצע הפוסט? לדעתי הוא נשמע כמו גדי טאוב. זה מאד קונספירטיבי ומדבל על הסמולנים, אבל הוא מציג טענה מנומקת. (צנומקת לא נכון, אבל מנומקת)


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




בקצרה


%d בלוגרים אהבו את זה: