Archive for the 'רטוריקה' Category

איך לא להתווכח – חלק ז’

אלעזר, נמרוד, מאיפה להתחיל….

הנער היושב על הספסל אינו פרובוקטור, להפך, הארס הוא הפרובוקטור. האיש הנוסע ביום כיפור להכעיס ומסכן ילדים על הכבישים הוא גם פרובוקטור. איך מסבירים את ההבדל? דרך השכל הישר. מיהו היוזם עימות ולאיזו מטרה?

גלגולי העיניים המקנים לחוק צדק אבסולוטי מתעלמים לחלוטין מהעובדה שאין שום קשר בין חוק וצדק. לדוגמא, נמרוד, במקרה של הנאנסת הייתי מאד שמח לו אביה היה תופס את האנס בעת מעשה וכורת את אשכיו (גם החוק היה מקל עימו, אגב). אני בטוח שגם אתה תסכים שבבית המשפט נאנסות ואנסים פוגשים הכל חוץ מצדק. להבדיל, אני בטוח שתסכים שאפליית אדם עקב דתו פסולה למרות שבישראל היא חוקית. מכאן שלא תמיד החוק עליון מוסרית.

כמובן שאי אפשר לאפשר לכולם לקחת את החוק לידיים ובוודאי שיש בכך פסול, אבל אתה מתעלם מכך שכולנו עבריינים במקום זה או אחר. האחד מדליק ג‘וינט, האחר נוסע במהירות מופרזת, כל אחד עובר על חוק זה או אחר. לשם כך נקבעו מושגים כמו מידתיות או עניין לציבור שהם פונקציה של נורמות ולא של החוק. הפרשנות והענישה על על הטרדה מינית השתנו ללא הכר וזאת למרות שהחוק עצמו כמעט ולא השתנה. אתה מסכים איתי שאונס שונה מעישון ג‘וינט? פעם זה היה הפוך.למה? מכאן שגם הפרת חוק אינה נטולה מהקונטקסט הכללי ומן הנורמות.

יש פרובוקציות ששווה להלחם עליהן ויש כאלו שלא. נסיעה להכעיס ביום כיפור מתעלמת מנורמה חברתית שאינה מזיקה לאדם בשם הצורך הכמעט בלעדי לעורר פרובוקציה. הגנה על המותקף במקרה כזה היא עידוד פרובוקציה ובזבוז משאבי המשטרה. הגנה על אדם היושב על ספסל וקורא להנאתו ראויה וחיונית מכיוון שמדובר במקרה קלאסי של שלום הציבור הרחב. הגנה על מפגין מול גדר ההפרדה ראויה ביותר גם אם הוא זורק אבן אחת או שתיים ומפר על ידי כך את החוק. מדוע? מכיוון שכאן מגינים על חופש הדיבור.

מסובך? נכון. גם המציאות. אני מציע שתפסיקו לנפנף בסיסמאות ריקות מול הנושא הפרקטי והמורכב.

הטקסט הנ"ל הוא תגובה של ענר רבון לפוסט הזה של יוסי. הבאתי אותו כאן כי כרגיל ענר התנדב לספק לי חומר לסדרת הפוסטים הזו. רצוי לקרוא את כל הדיון.
נעבור פסקה פסקה:

פסקה ראשונה: טיעון המבוסס על חוסר הבנה של הקבלה מהי. ענר החליף בחינניות בין הצדדים בהקבלה. משום מה כאן דווקא התוקף את מבצע הפעולה הוא הפרובוקטור.

פסקה שניה: דברים נכונים, אך לא רלוונטיים כיוון שטענת עליונות החוק היא טענה שהושמה על ידי ענר רבון בפי מתנגדיו.

פסקה שלישית: שוב, דברים נכונים. שוב, תוך התעלמות מדברי הצד השני בויכוח. אבל הפעם בתוספת בונוס של היתממות: "כמובן שמה שמשתמע שאני חושב שבסדר, הוא בעצם לא בסדר"

פסקה רביעית: עוד מנהג קבוע, השלכת רצונות הכותב על המציאות, פשוט אי אפשר לחשוב על סיבה אחרת לנהיגה חוץ מפרובוקציה.

סיפא: החביב עלי מכולם – האשמת הצד השני בפשטנות יתר. אפשר לסיים ככה כל ויכוח. המציאות הרי תמיד מסובכת יותר ממה שנכתב עליה. זה די מובנה לתוך הכתיבה.

איך לא להתווכח – חלק ו’

בהמשך לפוסט הקודם אורן זריף, איש האנרגיות החיוביות, זה שבשם אנרגיות אלה מרשה לעצמו להיכנס לתעודת הזהות של עובדיו, מדגים איך לא מסבירים מושג. רמז להגיד שאנרגיות זה אנרגיות לא ממש עוזר להבין מה זה אנרגיות. לא שאפשר להאשים אותו, נוכלים מסוגו לא מורגלים כנראה בהתמודדות עם אנשים שקשה להתנשא מעליהם ( לא שהוא לא ניסה).

כאן

איך לא להתווכח – חלק ה’

כאשר הדיון עוסק בחוק לא תקין או במקרה זה במצב לא תקין המעוגן בחוק – קרי הארכת שהותו של מצנע על כס המלכות במשרד ראש עיריית ירוחם, הטענה שהחוק מאפשר לו את זה, היא, נאמר, פחות מעניינת. (אני יודע שהידיעה ישנה אבל תשומת ליבי הופנתה אליו רק היום)

טיעונים מוזרים (איך לא להתווכח – ד’)

בלא מעט דיונים פוליטיים אפשר לצפות שבשלב מסוים יגיע הטיעון "אם היו יורים עליך/אחיך שלך היה נהרג בפיגוע/היו חוטפים את הבן שלך היית קת פחות קר רוח".

אף פעם לא הבנתי את הטיעון הזה. מרבית הסיכויים שזה נכון (למרות שהייתי רוצה לקוות שלא), אבל לי נראה יותר הגיוני דווקא להתחשב יותר בשיקול הדעת של אדם קר רוח, שאינו מושפע רגשית ישירות מהאירוע, מאשר מקרובי הקורבן הנסערים. החלטות מדיניות לא צריכות להיות מבוססות על רגשות המשפחה, הן צריכות להתבסס על שיקולים אחרים – ערכיים ותועלתניים כאחד.

הגורם האחרון שצריך להיות מעורב בהחלטה על תגובה לפיגוע (?) האחרון הם משפחות ההרוגים או הפצועים. בדיוק כמו ששיקול ההבאה לקבורה, חשוב עד כמה שיהיה למשפחות החטופים, לא אמור לגרום לעיסקת קונטאר תמורת גופות.

איך לא להתווכח – חלק ג’

היו לי כאן בעבר שני פוסטים על טיעונים מופרכים בהם נתקלתי. אני הופך את זהרטרואקטיבית לסדרת פוסטים.

אם התחלת להתווכח על נקודה מסויימת בטיעון שהועלה כנגדך, אל תשאל אחרי כמה חילופי דברים את האדם שמולך למה הוא מתווכח על נקודה זו. כלל כיתה א' תקף במקרה הזה – אתה התחלת.

חוק ברקת

חוק גודווין הוא כבר חוק ידוע לשמצה והשימוש בו נעשה להרגל. הייתי בטוח שהחוק הבא כבר נוסח אבל לא הצלחתי למצאו אז אנסחו אני ואהיה לאגדת אינטרנט מהלכת:

כל שימוש בחוק גודווין, אשר לא יכלול הסבר הגיוני על מופרכותה של ההשוואה המקורית, דינו ביטול מוחלט.


בקצרה

  • @JustNimel הם משתמשים בכלים אחד על השני? 35 minutes ago
  • אגב איזה טרול ברוחו היסטרי אתמול הגיב בדיבור על נושא אחר לחלוטין והגדיר את הנרצח שבטח לא שמע את שמעו עד השבוע כהיטל… twitter.com/i/web/status/1… 36 minutes ago
  • זה שאין ולו קול מיינסטרימי או מתקרב לכך אחד שמסתייג מהרג אזרח במדינה אחרת בידי המדינה וכולם עסוקים בזיקפה שזה גורם… twitter.com/i/web/status/1… 43 minutes ago
  • @roee_r טוויסט בעלילה: היא מתכננת לצעוק על כולם שמסכות לוקחות את החופש שלהם 12 hours ago
  • @DanielleBN העובדה שהיא בלי מסכה ורואים את זה לא מייתרת את השלט? 12 hours ago