Archive Page 3

אל תספרו לי

טוקבקיסטים – אולי הנושא הנדוש ביותרבדיונים על תרבות הרשת, אבל בכל זאת שמתי לב לאחרונה למאפיין נוסף שלהם, אולי חדש ואולי סתם פתאום זה משך את תשומת ליבי.

פוריטניות, התחסדות וצביעות – משל היינו אומה וואספית טיפוסית.

זה התחיל בפרשת מפקד חייל הים וביקוריו במועדוני חשפנות. בקריאת התגובות אפשר היה לחשוב למאית שנייה שהמגיב הישראלי גילה את הפמיניזם והחל לדאוג למצב נשות תעשיית המין בארץ. עד ששמים לב שמה שמפריע לרוב המגיבים (גם לא למגיבי-טוקבק) זה לא מועדוני החשפנות אלא האור שמטילים ביקורי האלוף על צבאנו הקדוש. כאילו זה מה שמעיב על המוניטין של צבא הכיבוש ולא נגיד פשעי מלחמה מסוימים.

וזה חזר שוב היום בתגובה לידיעה הזו שכותרתה המקורית הייתה: זונה בת 69 נרצחה בתחנה הישנה. הטוקבקיסטים פתחו בקמפיין הקורא לשנות את כותרת הידיעה מפאת כבוד המת – הנרצחת לדידם אינה זונה כי אם אישה ואם לילדים (היא אכן אישה ואם לילדים, משום מה אני חושב שזה לא בהכרח נוגד). לא חלילה מדאיג אותם מצב הפשע באזורי אוכלוסיות מוחלשות. מדאיג אותם כבוד המתים (בעצם, בנקרפיליה-לנד זה אולי לא כל כך מפתיע) כאילו שהעובדה שהמילה זונה הפכה לקללה נפוצה הופכת את הקללה לשימוש היחיד האפשרי בה וכבר אי אפשר להשתמש בה בשביל נו, אתם יודעים, לתאר אישה המוכרת שירותי מין (או נאנסת למען סרסוריה בהרבה  מהמקרים).

תגובה אחת אפילו שאלה בהיתממות האם גם אם היא הייתה טלפנית הייתה וואלה מציינת את מקצועה. ובכן, לי נראה שאם מישהו היה נכנס למוקד טלפוני ורוצח את אחת הטלפניות, הכותרת הייתה מציינת זאת.

חלק מתגובות הנפוצות על ידיעות פשעי המלחמה של הצבא  הן – "למה אתם מפרסמים את זה", אני חושד שזה מה שבאמת מפריע למגיבים החסודים. דהיינו, כתבה המדברת על הנעשה בחצר האחורית שלהם. לא רחוק מהם יש אישה, אם לילדים, שסיפור הגעתה לזנות הוא עצוב (ביתה נעלמה, חשדו בבעלה ברצח) – והיא נרצחה. כנראה באורח שקשור בצורה מסויימת למקום עבודתה. ווואלה מספרת להם על זה! מה שמפריע זה המילה זונה? לי נראה שכאן טמון חוסר כבוד מסויים למת.

אז כן, טוקסקיסטים יקרים. זונה!!! נרצחה!!!

גילוי נאות: הסיבה שבכלל הגעתי לקרוא את הטוקבקים לידיעה הזו היא שוואלה! חדשות הוא מקום עבודתי.

כרגיל החותמת עובדת

בג"ץ אישר היום להרוס את "בית המחבל" מפיגוע הטרקטור בירושלים.

אותי זה מפתיע כיוון שלא ידעתי שבג"צ חושב שיש לכוחות הביטחון הישראליים גישה למשכנו של נהג הטרקטור בעולם הבא כלשהוא. זה נראה לי מתחום סמכותה של הרבנות הראשית.

הבית שעומד לההרס הוא בית משפחתו של המחבל. הדבר הכי קרוב לבית המחבל עלי אדמות הוא המצבה על קברו (בואו נרסק אותה!).

מעניין איך שיטת ענישה שאפילו צבאנו האהוב לא טוען שתרתיע מישהו,וזהו הנימוק היחיד שיכול להיות לגיטימי להענשת אנשים שכל פשעם הוא קרבת דם לאיש הלא נכון, זוכה לאישור משפטי כזה.

יריעות ניילון

כהרגלי, מעלה נשכחות משבוע שעבר בעקבות עצלנות.

חבר הכנסת החדש מיכאל בן ארי לא מתעצל וכבר בתחילת כהונתו ממשיך לפק הוכחות לעובדת היותה של ישראל מדינה "יהודית-דמוקרטית" בדיחה עצובה בקוראו לפסול את השתתפותה של מירה עוואד בארוויזיון כנציגת ישראל.

הוכחה זו פשוט מצטרפת להוכחה הקודמת שהיא עצם השתתפותה של עוואד כנציגת ישראל באירוויזיון – פשוט מהצד השני. אם בן ארי פשוט מעלה את הבדיחה הזו אל פני השטח בגלוי לעיני כל הרי שליחתה של זמרת ערבייה כנציגת ישראל בתחרות בינלאומית היא פשוט כיסוי הבדיחה ביריעת ניילון.

חשוב לי להדגיש: אין בפוסט זה ביקורת על עוואד עצמה אלא רק הערה על כמה מסריח השימוש בעלי תאנה מצד ישראל.

אולי סימלי הדבר שההחלטה לשלוח את עוואד לאירווויזיון נפלה בזמן מבצע עופרת יצוקה. תקופה בה עסקה ישראל בביצוע פשעי מלחמה בצורה מסיבית, תוך דה-לגיטימציה חוצה גבולות של קולות מתנגדים ומעצרים של מאות מפגינים (בעיקר ערבים, כמובן). תקופה בעקבותיה התחזק הפאשיזם לכדי 15 מנדטים ויותר (תלוי אם האיחוד הלאומי/בית יהודי נופלים תחת הקטגוריה).

לזכות בן ארי ייאמר שהוא כן – לא הייתי מצפה למשהו אחר ממי שכהנא נר לרגליו.

עולה ל כל דמיון…

ובהמשך לפוסט הקודם. הפארודיה הטובה מכולן: היטלר מתעצבן מאיזו מערכה צבאית עלומה.

[gv data="bxCNCDWaWyE"][/gv]

שואה שלנו

אני מניח שלא רבים פספסו את זה:

[gv data="198kIhOQV24&f"][/gv]

מסתבר שהסרטון הזה עושה קצת רעש בימים האחרונים. ארגונים של ניצולי שואה דורשים להוריד אותו. בתחילה חשבתי שנו, אז אין הבנה מינילית של הומור, וכבר מזמן באמת לא היה איזה קונצרט של ואגנר בסביבה למחות עליו, אבל אז נתקלתי בפוסט הזה של דוד מרחב.

זה לא מפתיע, במדינתנו שהאתוס שלה נשען רובו ככולו על השואה משמשת טרנסנדנטיליזציה של הנאצים כבר שנים ככלי ממסדי להשתקת ביקורות.  כך יכול מרחב לקחת את הסרטון הזה ולהתחיל להשתפך השתפכויות מופרכות על פוסטים למיניהם (פוסט היא כינוי הגנאי החביב על מרבית הקשת הפוליטית, כל מי שלא הולך בדיוק, אבל בדיוק, במרכזו של התלם – הוא פוסט. זה נוח, אפשר לגלגל את הס' כמו עם סמולנים). הפעם הפוסט שואתיים רק מחכים לצחוק על השואה ואז להכריז שהנאצים דווקא היו די בסדר, כנראה.

אז זהו, שדווקא ההסתכלות על הנאצים כאל משהו שאסור לגעת בו, חזרה על המשפט המשמים "השואה היא אירוע ייחודי היסטורי", על ווריאציותיו השונות, התרעמות על כך שעושים סרט בו היטלר מוצג ברגעים קשים בצורה העלולה ליצור היזדהות עימו (כאילו שהצופים לא יודעים מי הוא היטלר בבואם לצפות בסרט) – היא האמא של השימוש הציני והבזוי בשואה. הלקח היחיד שהסתכלות כזו מאפשרת להפיק מהשואה הוא הלקח הפרטיקולרי – היהודים הם קורבן של רצח עם, מה שמצדיק כל דבר מאז. כל מי שיוצא כנגד מה שיהודי עושה הוא במקרה הטוב מכחיש שואה. בהסתכלות הפשטנית להחריד הזו על המציאות כל מי שאינו ידיד אמת של העם היהודי הוא היטלר פוטנציאלי (וגם הידידים לפעמים רק מחכים להזדמנות המתאימה). את הלקח האוניברסליסטי – לאומנות, גזענות, כוחניות הם גורמים מזיקים שרצוי להימנע מהם, לא משנה מי אתה – ההסתכלות הזו דווקא דוחה בשאט נפש.

וארבע הערות לסיום:

1. ארט שפיגלמן, רוברטו בניני – שני שמות שבצדק או לא בצדק זכו לתשבוחות בעקבות טיפול לא שגרתי בנושאי השואה (הצדק כמובן נוגע לשפיגלמן) – האם בעיני מרחב ודומיו דינם תלייה?

2. אני האחרון שיגן על הומור כהצדקה בלעדית לדבר תועבה – אל תספרו לידי בדיחות שוביניסטיות או גזעניות בבקשה – זה בדרך כלל לא מצחיק אותי וסתם יעצבן אותי, אבל ההבדל הוא שכאן ההומור נועד להגן על שובינים וגזענות ואילו במקרה הנוכחי דווקא ההתקפה על ההומור היא שעושה את זה (כשהשוביניזם הופך להיות במובן המקורי של המילה)

3. נחשו מי עוד לא הבין את הבדיחה. היטלר!

[gv data="w9mjEF_lEDE"][/gv]

אבל אפילו הוא הבין בסוף:

[gv data="OL3L1wnpVb8"][/gv]

(לקשיי הבנה: אני לא באמת משווה כאן מישהו להיטלר – זה הומור)

4. ליוצרי הסרטים: מאז שהסתכלתי בסרטים האלה בפעם הראשונה נוספו בערך עוד מליון כאלה. כמו כל טרנד אינטרנטי זה מיצה את עצמו. די כבר.

לא לתת למוח להפריע

הטעם הטלוויזיוני שלי מדהים אותי כל פעם מחדש. היכולת שלי לנתק בין מה שהמוח שלי אומר על סדרה מסוימת לבין רמת ההנאה שאני שואב מאותה סדרה היא יכולת נהדרת. זה נכון, כמובן, כשמדובר ביכולת להנות מטראש טהור (אם כי בזה אני פחות טוב), אבל לא רק.

זה התחיל עם 24, לטעמי סדרת מתח בנויה היטב עם גימיק שאמנם היה מעניין רק בהתחלה אבל גם לאחר שעברה תקופת העניין אינו מפריע לחווית הצפייה. הבעייה – הסדרה היא שמרנית, על גבול הפשיזם לעיתים, בצורה בוטה כמעט עד כדי קריקטוריסטיות. חוקה? חופש דיבור? חופש עיתונות? חוקים? זכויות אזרח? כל אלה הם רק מכשולים בפני הקיפר בדרכו להציל את העולם מהפצצה הגרעינית התורנית. זה אפילו יותר משעשע כשבדרך כלל על רקע המרדפים הנועזים של הקיפר אנחנו עדים למשחקי הכח והתככים בבית הלבן שבחלקם מוצגת התמונה ההפוכה – הרעים כאן הם אלה שוחצים להגבלת הזכויות וכו', מול האנשים הישרים המנסים לעמוד בדרכם. כלומר, ברמת השטח, תנו לקיפר לנהל, זכויות וכדומה זה טוב רק לרמת הממשל. על הדרך כמובן ייזרקו כמה רמיזות בסגנון התואם את ספרות המאה ה-19 האמריקאיתבדבר self made men וכדומה.

לאחרונה הוספתי דוגמא נוספת כזו. אני צופה ב-gossip girl סדרה אליה הגעתי בטעות לאחר שחשבתי שקריסטן בל (ורוניקה מארס) מופיעה בה (מסתבר שהיא רק מקריינת בפתיחת כל פרק) – סיבה מספקת לבדיקת סדרה מבחינתי. מסתבר שזו עוד סידרת בברלי הילס שגרתית רק שהפעם ההתמקדות היא בעשירי מנהטן. הסדרה מתמקדת בדן -שחי בכלל בברוקלין והוא לא עשיר אלא סתם אדם פשוט וחכם, וביחסיו ם סרינה ואן דר משהו שהיא נצר לאחת ממשפחות האריסטוקרטיה. כמובן שההפרדה היא ברורה. כל בני העשירים הם תככנים, רדודים (אם כי לרובם המוחלט יש נשמה איפשהו) בוד דן ומשפחתו הם משפחה חמימה נהדרת ומוסרית. דן בעצם מתחבר עם סרינה כי סרינה מנסה לחזור למוטב למרות נסיונותיהם השטניים של חבריה לקלקל לה. גם כאן המוסרנות בוטה וזועקת לשמיים.

שני מקרים כאלה כמו 24 והנערה הרכלנית הם יוצאי הדופן. ייצוגים פחות בוטים גרמו לי בעבר להעברת ערוץ/כיבוי הטלוויזיה/לחיצה על ה-X של חלון תכנת הוידיאו. אבל איכשהו כאן בזכות ביצוע טכני טוב המוח שלי מאפשר לעצמו להתעלם מזה.

מזל.

הישארו בבית

תחת כל עמוד אינטרנט רענן מודגש בימים האחרונים דבר אחד – לכו להצביע. לא חשוב למה, לא חשוב עם הקדשתם באמת מחשבה, או אם יש לכם דעה, העיקר שתלכו למלא את "חובתכם האזרחית".

אני רוצה לצאת בקריאה ההפוכה – אם אין לכם דעה בשיט, לא טרחתם לחשוב ולו שנייה אחת ואתם חושבים ללכת להצביע לעלה ירוק 1/עלה ירוק 2/מפלגת הישראלים/מפלגת ברית עולם/מפלגת מגדלי הקקטוסים הסגולים (לא בדקתי אבל אני מניח שיש כזו)/או במקרה המוכר לי – קדימה, כי נו שיהיה – בבקשה, אל תטרחו זה בזבוז זמן, סעו לצימר בצפון במקום.

ההדגשה את חשיבות ההצבעה בלבד ולא את חשיבות ההצבעה המושכלת היא עשיית צחוק מההליך הדמוקרטי, לא פחות.

עוד שבוע למנאייק

כפי שבטח שמתם לב בצד שמאל של המוד מתנוסס הבאנר של חד"ש. הגיע הזמן להסבר קצר – למה?

ובכן, אלימינציה: ראשית אני אתאיסט ולכן לא אתן את קולי למפלגות דתיות. שנית אני איש שמאל ולכן העבודה וימינה ממנה (ימן ערבי או ימין יהודי) נופלות גם הן – ביבי, לבני או ביבי 2 – הם יהיו שם אבל לא על מצפוני.

נותרנו עם מרצ, התנועה הירוקה -מימ, חד"ש ודע"מ.

דע"מ – לא תעבור כנראה אחוז החסימה ולכן לא בחנתי אותה (לא שיקול רציונאלי, אני יודע)

מרצ – יש גבול לכמה מפלגה יכולה לגמגם, בכל המישורים אבל בעיקר בנושא המדיני. התנהלותה בזמן המלחמה/מבצע/דיכוי המרד האחרון הייתה מבחילה במיוחד.

תנועה ירוקה-מימד – אנשים שעושים רושם מוצלח, מצע שנראה מבטיח, בעיקרון ממש לא אצטער אם ייכנסו לכנסת. אבל, כבר כתבתי כאן בהקשר של עיר לכולנו על כך שההפרדה בין החברתי הסביבתי והמדיני היא מלאכותית, וזה לא השתנה. וזו בדיוק הבעייה שלי עם הקריאה "לסדר יום אזרחי" – נכון גם בעיני המצב החברתי חשוב, גם בעיני המצב הסביבתי חשוב. אבל כל עוד אני חי במדינה המנהלת משטר פושע – אמנע מהשוואות מיותרות למשטרי אופל מהעבר, השוואות לא רלוונטיות הגוררות ויכוחים מעגליים ומתישים – אני חושב שהקריאה הזו לא אחראית.

הכיבוש הוא לא חזות הכל, אבל הוא בהחלט חזות הרוב, ואני שמח שיש מפלגה שלא מפסיקה לעסוק במחאה כנגדו, תוך עשייה חברתית וסביבתית.

חד"ש, אם כן.

אשמים עד שלא הוכחה חפותם

ככל הידוע לי הסדר המקובל שבו אמורים להתנהל הדברים הוא: האשמה, הבאת הוכחות מספקות להאשמה שהצגת ורק אז שכנוע אנשים בנכונות ההאשמה. מוזר בעיני שבמסגרת הדיון בזהותה של מפלגת חד"ש נראה כי התהפך סדר הדברים. כאן מדברים על האשמה (דיבתית משהו), אנשים המשתכנעים או משתכנעים למחצה, ציפיה מחד"ש להוכיח את חפותה.

במצב הנוצר הוכחת החפות או האשמה כבר הופכת ללא רלוונטית. ברגע שחד"ש אשמה א-פריורית, זה מה שנצרב בתודעת הנכנסים לדיון , החשד דבק ולך תוכיח שאין לך אחות. כך גם לא יעזרו אמירות מפורשות, עדיין יטענו אנשים שחד"ש מתחמקת.

תמיד צריכים את הדיסקליימר.

לייב בלוגינג, בערך

עד כמה שהשבעתו של אובמה לנשיאות היא אירוע משמח אין כמו טקס אמריקאי לשחזור רמת ציניות גבוהה.

מזל שהיה את הכומר ג'וסף לאורי שהצליח כן לסיים בנימה הומוריסטית.


בקצרה

  • @JustNimel הם משתמשים בכלים אחד על השני? 28 minutes ago
  • אגב איזה טרול ברוחו היסטרי אתמול הגיב בדיבור על נושא אחר לחלוטין והגדיר את הנרצח שבטח לא שמע את שמעו עד השבוע כהיטל… twitter.com/i/web/status/1… 29 minutes ago
  • זה שאין ולו קול מיינסטרימי או מתקרב לכך אחד שמסתייג מהרג אזרח במדינה אחרת בידי המדינה וכולם עסוקים בזיקפה שזה גורם… twitter.com/i/web/status/1… 36 minutes ago
  • @roee_r טוויסט בעלילה: היא מתכננת לצעוק על כולם שמסכות לוקחות את החופש שלהם 12 hours ago
  • @DanielleBN העובדה שהיא בלי מסכה ורואים את זה לא מייתרת את השלט? 12 hours ago