Posts Tagged 'יאיר לפיד'

על העיוורון

יש לי מושא הערצה חדש. למרבה ההפתעה המושא המדובר הוא לא אחר מנציג הקונצנזוס התמידי, הליברל הדגול, יאיר לפיד.

בעקבות קריאת טורו האחרון הגעתי למסקנה של רמה כזו של ניכוס האידיאולוגיה היריבה לשלך לצורך הוכחת נכונות האידיאולוגיה בה אתה מחזיק היא דבר שאכן ראוי להערצה. כיצד יכול אדם אחד, בעל כישורים אינטלקטואליים גבוהים ככל שיהיו להתמיד בעיוורון נהדר כזה לאורך זמן? ללפיד הפתרונים.

 בטורו סוקר לפיד את מצב החינוך בישראל ומדגים כיצד בעזרת תוכניות חינוך פשוטות ולא יקרות ניתן לשפר את הישיגי התלמידים, להוריד את רמת האלימות בבתי הספר ובכלל ליצור מערכת חינוך לא רעה בכלל (על פי הנתונים שהוא מביא).

לפיד מראה את התוכניות והצעדים שבוצעו בערים כמו נתניה ובת ים – לא ערים שמתקשרות אסוציאטיבית לאוכלוסיה במעמד סוציו-אקונומי גבוה במיוחד ואת ההישגים שהושגו שם בעקבות צעדים אלה. ואז משתחל שם המשפט: "כי כל התירוצים לא עובדים. זה לא קשור לשאלה איפה הילדים גדלו, מה הם מקבלים בבית או מה מצבם הסוציו אקונומי. כל אחד יכול. ועכשיו ילדים, כולם יחד, בקול רם, כל אחד יכול!"

ועכשיו מה יש לנו כאן: מקומות כמו בת ים, בהם אוחדו מחלקות הרווחה והחינוך על מנת לאפשר למערכת לטפל ב"בעיות הת"ש" של הילדים על מנת לנטרל את השפעת בעיות אלה על הישגי הילד במערכת החינוך, משמשים משום מה את לפיד כהוכחה שבעיות סוציו אקונומיות אינן מהוות מכשול בפני הישגים חינוכיים. הוכחה נהדרת – אם יש בעייה שכאשר מטפלים בה היא נפתרת, זו אינה בעייה כלל! מול גאונות כזו, נותר רק לקוד קידה עמוקה.

 אז נכון לפיד, אתה צודק, ניתן לשפר את מערכת החינוך על ידי שינויים ותוכניות לא יקרים במיוחד, על ידי שינוי סדר העדיפויות של התקציב ועל שינוי הדגשים ביחס למורה ולמערכת החינוך בכללותה. אכן, כל אחד יכול – אם רק מטפלים בבעיות שאליהן אתה מתכחש בכזו אלגנטיות.

נתגלה הספק?

פוסט זה הוא התלהמות לא כל כך מבוססת. אבל ראשית, וידוי – בצעירותי הייתי קורא די נלהב של טוריו של יאיר לפיד. עמדתו הקונצנזואלית אך המתחזה לביקורתית תאמה את הנאיביות שאיפיינה את הגישה הפוליטית הבלתי מפותחת של נער לא מעורב פוליטית ולא כפייתי במיוחד במעקב אחרי אירועי השעה.

מאז, thanks bog, התבגרתי, נהייתי פחות נאיבי ויותר ציני (לעיתים, אולי, יותר מידי כזה).

גיליון 7 ימים האחרון מתהדר בדפי כרומו מבהיקים ובשטח כפול מרגיל להגיגיו של לפיד. כנראה זו הגרסא של שופר השלטונות של המדינה לגיליון חגיגי לקראת היומולדת.

אינני קורא קבוע של העיתונות המודפסת, את מרבית החדשות אני צורך מכותרות ברשת. אבל מידי פעם בביקור בבית הורי אני מנצל את חוסר חיבורם לטכנולוגיה לצורך עלעול מזדמן. את לפיד אני עדיין קורא. אותו סוג של מזוכיזם מוזר הגורם לי להאכיל טרולים בפורומי אקטואליה שונים, מושך את עיני וגורם לי להתעצבן כל פעם מחדש. טורו האחרון דווקא אינו מהגרועים לטעמי, שורה אחת משכה את תשומת ליבי.

לפיד טוען שאולי לא נעים להיזכר, אבל התקשורת לקחה חלק בחדווה רבה בגל הלאומנות ששטף את ארצנו בפרוץ מלחמת לבנון השניה. לפיד, כמובן, ממהר לכסת"ח קצת ולהכריז שכנראה לחלקנו (חלק מהתקשורת) התגנב ספק קל כבר בעיצומו של הגל הזה – אבל השורה התחתונה נשארת בעינה.

לשניה, התרגשתי. האם נראים כאן ניצני חשבון נפש כלשהו מצד איש תקשורת מרכזי לאחר מה שאכן היה ליבוי של גל לאומנות עכור וצווחות "יאללה להרוג" מצד התקשורת הישראלית? וחשבון נפש כזה מגיע דווקא מדמות הארכיטיפ של הקונצנזוס היהודי-"דמוקרטי"?

והנה החלק הבלתי מבוסס של ההתלהמות – כולי תקווה שאצטרך להכות על החטא בעתיד.

אחרי שנייה נרגעתי, לא חיפשתי הרבה בארכיונים, אבל אני מוכן לשים את כל הוני (lol גדול לעצמי) על ההימור הבא: יאיר לפיד, אם התייחס לנושא בכתיבתו באותה תקופה, לא היה מאלה שלליבם התגנב הספק, שירת הקונצנזוס לא נתקלה בהתנגדות רבה מצידו – הוא בבירור לא היה מאלה שהתנגדו למלחמה בגלוי, דבר כזה הייתי זוכר על רקע אנשי שלום כאביב גפן שגרונותיהם הצטרפו לשירת המקהלה העליזה. גם לא ראיתי אותו בהפגנות.

האם מדובר כאן בחשבון נפש, או שמא בעוד תמרון של לפיד על מנת להישאר בכיוון אליו זורם הזרם המרכזי? הרי כיום נחשבת המלחמה לרוב לכישלון. היום כבר מקובל להכיר בכך, ולעיתים, אויה, אף להתחיל להטיל ספק בעצם היציאה אליה.

מי שם מולי שנקל, שאם וכאשר יגיע הסיבוב הבא לפיד ייתיצב שוב בראש מחנה ה"שמאל", יחד עם שלשיו: עירית לינור, אברי גילעד ודומיהם, בברכת תנו לצה"ל לנצח?


בקצרה