הערה: הפוסט נכתב לפני כשבועיים והיה אמור להתפרסם במקום אחר – פרסום שבוטל לבסוף מסיבות טכניות. בינתיים נכנסנו למערכה נוספת והפעם: ברק נגד ישיבות ההסדר. הכללים אותם כללים.
מהסתכלות על אירועי החודש האחרון ניתן להגיע למסקנה שממשלת נתניהו החלה בהפעלת תכנית מדינית אולטימטיבית, או אולי יותר נכון – היא פצחה בתכנית אמנותית. בניסיון להחדיר לעם קצת תרבות גבוהה פצחה הממשלה בשיתוף תומכיה מבחוץ בהפקת תיאטרון שאפתנית תחת הכותרת "ישראל עושה צעדים לשלום".
המערכה הראשונה נפתחה בידי שחקניה המיומנים של חטיבת "כפיר". בעוד נציגי "השמאל" בממשלה – מפלגת העבודה בראשות שר הביטחון אהוד ברק – ממלמלים משהו על פינוי מאחזים בלתי חוקיים, פרצו השחקנים הנועזים במרד קטן והכריזו שהם מתעתדים לסרב לפקודה הבלתי חוקית בעליל שעוד לא ניתנה. הקהל הנאמן עשוי היה לחשוב שעתיד אריאל בסכנה. כל השחקנים מיהרו לתפוס את מקומם. מצד אחד החיילים והרבנים (מי על ידי הבעת תמיכה ומי על ידי גלגול עיניים מתחסד) ומצדו השני של המתרס, הממשלה, הנחושה לבצע את מדיניותה תוך שמירה על אחדות העם.
המערכה העיקרית, שבעיצומה אנחנו נמצאים עכשיו, החלה בשבוע שעבר בהכרזתו הדרמטית של נתניהו על הקפאה מוחלטת של ההתנחלויות (חוץ ממבני ציבור, בנייה שכבר התחילה ועוד כל מיני התנחלויות שלא נוח לממשלה לקרוא להם התנחלויות). ושוב חזרו השחקנים לעמדותיהם. המתנחלים נעמדו על רגליהם האחוריות והכריזו כי בכוונתם להפר את החוק ולהמשיך לבנות. בממשלה מצידה נקטה בתעלול משחקי מעניין ומפתיע. מחד נקטו ראש הממשלה ושר הביטחון בקו הצפוי – הבטחת שלטון החוק ואכיפת מדיניות הממשלה. מאידך נשלחו בתחילה השחקנים המשניים – שרים כמו בני בגין, להרגיע את הרוחות, לומר בקריצה את מה שברור לקהל חד העין – ההקפאה זמנית ולמען האמת לא ממש מקפיאה כלום.
התפאורה החלה להתפרק כשהשחקנים הראשיים, ברק ונתניהו בחרו לנקוט גם הם בקו הזה – ברק, תוך כדי הכרזותיו כי החוק יאכף ושליחת הפקחים, ביטל מספר צווים. ונתניהו שלח מסר מרגיע למתנחלים – מסר בו הוא אומר בגלוי את הידוע – "ההקפאה זמנית, חד פעמית".
כאשר מסתכלים על כל ההצגה הזו נותר רק לשאול מיהו הקהל? מה המסר? התשובה – השמאל המתון הישראלי מחד, והממשל האמריקאי והאיחוד האירופי מאידך. לשני הקהלים האלה יש צורך להראות שישראל אכן מעוניינת בשלום. להוכיח כי האשמים בקיפאון המדיני, בהמשך הכיבוש הם הפלסטינים שעוד הפעם מקשים את עורפם ומסרבים לשבת לשולחן המשא ומתן למרות כל מאמצי ישראל.
מרבים לדבר, בעיקר אחרי שעוד מדינה מזעיפה את פניה לעבר ישראל, או אחרי עוד מסר תקיף יחסית מכוון הממשל האמריקאי על כישלון ההסברה. התשובה לבעיה היא כמובן הפקת תיאטרון חובבנית מידי. עצתי לנתניהו וחבר מרעיו – בסיבוב הבא השתדל לא לנפץ את התפאורה תוך כדי משחק. אל תמהר להכריז בטרם הוקפא ולו בניין אחד כי "הכדור בידיים של הפלסטינים". השתלט על שריך ועל עצמך בטרם אתם קורצים מול המצלמות ומבהירים כי אין כל כוונה להקפיא אף התנחלות וגם אם כן, זה זמני וחד פעמי. זה אולי עובד על הישראלים, על האמריקאים, עושה רושם כי ההצגה מתחילה להימאס. על האירופאים כבר די ברור שהיא נמאסה.
זנב לאריות 
הביעו דעה