Posts Tagged 'ייאוש'

ההצגה הכי גרועה בעיר

 הערה: הפוסט נכתב לפני כשבועיים והיה אמור להתפרסם במקום אחר – פרסום שבוטל לבסוף מסיבות טכניות. בינתיים נכנסנו למערכה נוספת והפעם: ברק נגד ישיבות ההסדר. הכללים אותם כללים.

 

מהסתכלות על אירועי החודש האחרון ניתן להגיע למסקנה שממשלת נתניהו החלה בהפעלת תכנית מדינית אולטימטיבית, או אולי יותר נכון – היא פצחה בתכנית אמנותית. בניסיון להחדיר לעם קצת תרבות גבוהה פצחה הממשלה בשיתוף תומכיה מבחוץ בהפקת תיאטרון שאפתנית תחת הכותרת "ישראל עושה צעדים לשלום".

 

המערכה הראשונה נפתחה בידי שחקניה המיומנים של חטיבת "כפיר". בעוד נציגי "השמאל" בממשלה – מפלגת העבודה בראשות שר הביטחון אהוד ברק –  ממלמלים משהו על פינוי מאחזים בלתי חוקיים, פרצו השחקנים הנועזים במרד קטן והכריזו שהם מתעתדים לסרב לפקודה הבלתי חוקית בעליל שעוד לא ניתנה. הקהל הנאמן עשוי היה לחשוב שעתיד אריאל בסכנה. כל השחקנים מיהרו לתפוס את מקומם. מצד אחד החיילים והרבנים (מי על ידי הבעת תמיכה ומי על ידי גלגול עיניים מתחסד) ומצדו השני של המתרס, הממשלה, הנחושה לבצע את מדיניותה תוך שמירה על אחדות העם.

 

המערכה העיקרית, שבעיצומה אנחנו נמצאים עכשיו, החלה בשבוע שעבר בהכרזתו הדרמטית של נתניהו על הקפאה מוחלטת של ההתנחלויות (חוץ ממבני ציבור, בנייה שכבר התחילה ועוד כל מיני התנחלויות שלא נוח לממשלה לקרוא להם התנחלויות). ושוב חזרו השחקנים לעמדותיהם. המתנחלים נעמדו על רגליהם האחוריות והכריזו כי בכוונתם להפר את החוק ולהמשיך לבנות. בממשלה מצידה נקטה בתעלול משחקי מעניין ומפתיע. מחד נקטו ראש הממשלה ושר הביטחון בקו הצפוי – הבטחת שלטון החוק ואכיפת מדיניות הממשלה. מאידך נשלחו בתחילה השחקנים המשניים – שרים כמו בני בגין, להרגיע את הרוחות, לומר בקריצה את מה שברור לקהל חד העין – ההקפאה זמנית ולמען האמת לא ממש מקפיאה כלום.

 

התפאורה החלה להתפרק כשהשחקנים הראשיים, ברק ונתניהו בחרו לנקוט גם הם בקו הזה – ברק, תוך כדי הכרזותיו כי החוק יאכף ושליחת הפקחים, ביטל מספר צווים. ונתניהו שלח מסר מרגיע למתנחלים – מסר בו הוא אומר בגלוי את הידוע – "ההקפאה זמנית, חד פעמית".

 

כאשר מסתכלים על כל ההצגה הזו נותר רק לשאול מיהו הקהל? מה המסר? התשובה – השמאל המתון הישראלי מחד, והממשל האמריקאי והאיחוד האירופי מאידך. לשני הקהלים האלה יש צורך להראות שישראל אכן מעוניינת בשלום. להוכיח כי האשמים בקיפאון המדיני, בהמשך הכיבוש הם הפלסטינים שעוד הפעם מקשים את עורפם ומסרבים לשבת לשולחן המשא ומתן למרות כל מאמצי ישראל.

 

מרבים לדבר, בעיקר אחרי שעוד מדינה מזעיפה את פניה לעבר ישראל, או אחרי עוד מסר תקיף יחסית מכוון הממשל האמריקאי על כישלון ההסברה. התשובה לבעיה היא כמובן הפקת תיאטרון חובבנית מידי. עצתי לנתניהו וחבר מרעיו – בסיבוב הבא השתדל לא לנפץ את התפאורה תוך כדי משחק. אל תמהר להכריז בטרם הוקפא ולו בניין אחד כי "הכדור בידיים של הפלסטינים". השתלט על שריך ועל עצמך בטרם אתם קורצים מול המצלמות ומבהירים כי אין כל כוונה להקפיא אף התנחלות וגם אם כן, זה זמני וחד פעמי. זה אולי עובד על הישראלים, על האמריקאים, עושה רושם כי ההצגה מתחילה להימאס. על האירופאים כבר די ברור שהיא נמאסה.

מודעות פרסומת

עוד מסמר

 אנו קוראים – גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים.

מזהים את המקור?
בל"ד ורע"ם-תע"ל שתי מפלגות שעל פי מה שידוע לי הן די מתועבות, נפסלו היום מלרוץ לכנסת הבאה. לא מפתיע במיוחד. ובכל זאת חשבתי שכדאי לציין את זה ברשימת השלבים של התדרדרותה של ישראל לאבדון. אם היותן של מפלגות מתועבות הייתה עילה לפסילתן, לא היינו נשארים עם הרה מפלגות בכנסת.

vicious circle

ושוב, 41 שנה לכיבוש, שורה של דברים מעצבנים, שיעמום מסוים הנובע מאבטלה ארוכה מידי והמאבק הפנימי חוזר להכות

if ignorance is bliss

אני רוצה להיות אדיש, אני רוצה לחיות בבועה. אני חי במדינה גזענית וקטנה, קפיטליסטית חזירית, בזה להשכלה, הופכת ליותר ויותר פונדמנטליסטית-דתית? אז אוריד את הראש. אני במילא שייך לקבוצת האוכלוסיה הלבנה-גברית-יהודית, מעבר לעצבנות ייקח קצת זמן עד שדברים יפגעו בי אישית בצורה הנראית לעין. אז מידי פעם תשמע על שריפת ספרים, על היחס לפליטים, על הריסת בתים, ירי על מפגינים. תשמע על חבריך בתארים המתקדמים, הנאבקים לשלב לימודיהם עם עבודות, קריירה אקדמית בארץ הרי כבר לא נחשבת כדבר לגיטימי. אעזוב, מה אעשה? אלך להפגנה? זה ישנה משהו? עדיף לסנן, לחיות את חיי, להגר מתישהו, לקוות שהקטסטרופה תחכה כמה שנים.

then knock the smile of my face

אבל אי אפשר. אז אני הולך להפגנות, מנסה להרים את הראש מידי פעם, אולי אפילו מתחיל לחשוב על הצטרפות לתנועת שמאל.

ואז היאוש חוזר.

וחוזר חלילה.

תגובת נגד

[gv data="woXH80EXi_s"][/gv]

כפי שכבר נטען כלפי הסרטון הזה – הוא חד צדדי ודי רדוד. אבל זה משנה רק אם מתייחסים אליו במנותק מהפרסומת המקורית. זו הקצנה והרדדה שמטרתה, לדעתי, לשים ללעג את הפרסומת המקורית ולהאיר על גיחוכה.

מה הקשר בין ג'וני דפ לעזה?

מחשבות שעלו בי בעקבות ויכוח אינטרנטי לפני כשבועיים, הוצתו מחדש בעקבות הצפייה ב"סוויני טוד" (ביקורת מלאה בהמשך). מהם הגבולות שאסור לעבור כאשר מנסים לתקן עוול? מתי, בהתנגדותך למעשים מפלצתיים, אתה נהפך למפלצת בעצמך?

הסרט משאיר את הנקודה הזאת פתוחה, כפי שהיא נשארת פתוחה במציאות המחורבנת בה אנחנו חיים. האם המצור והרעבת האוכלוסיה, נהגבלת אספקת החשמל וכו' (בנוסף להפצצות ה"ממוקדות" ) שמבצעת ישראל בעזה מוצדקים על ידי רקטות הקסאם? האם יש כאן בכלל מקום לשאלת ה"מי צודק?"? או שמא השאלה היחידה הרלבנטית היא השאלה התועלתנית – האם זה יועיל?

עמדתי, הלא תמיד נחרצת, היא שבשלב מסוים עצם היותך צודק אינה משנה – מעשיה של ישראל לא מוסריים ומעשיהם הלא מוסריים של אנשי החמאס לא מצדיקים אותם. אחד מהדברים היחידים שהשיח הקלישאתי האמריקאי מדייק בהם היא התפיסה שאומה או אדם נלחמים לא רק על חייהם אלא גם על ערכיהם – הקרבת הערכים האלה היא גבול, כזה שישראל כבר עברה.

התלהבות, ייאוש ומה שבינהם

פוליטיקה. אני לא פעיל. יותר נכון אני לא פעיל מספיק. הכי נכון אני הולך מידי פעם להפגנות.

אני אוהב הפגנות, משהו בתחושה של העשייה שנמהלת לתוך ההליכה, הצעקות ונפנופי הידיים, התחושה שהנה, אני עושה משהו ולא רק מתלונן גורם לי להנאה. לבושתי למדתי לזהות שההנאה נובעת מהתחושה שהנה עשיתי כל שביכולתי, בעוד שאני יודע שאין זה כך. יש עוד הרבה דברים שאני יכול לעשות. הסיבה שמונעת ממני לעשות יותר היא כפולה, החלק הראשון הוא, כמובן, עצלנות, על החלק השני ארחיב בהמשך.

יש לי אפילו סוג הפגנות אהוב. אני לא מתרגש מהפגנות קטנות של עשרות בודדות של אנשים, אני זקוק להתלהבות להידבק בה. אינני אוהב גם את הפגנות הענק, אלה שתמיד נזרקים לגביהם מספרי עתק של מאות אלפים, למרות שאני יודע שלא הייתי באמצע הנגב, אלא בכיכר רבין, שלא מכילה כל כך הרבה אנשים. איכשהו מסרים המצליחים להוציא מביתם כל כך הרבה אנשים הם כמעט תמיד מסרים של קונצנזוס רדוד האומר מעט מידי מאוחר מידי, ולעיתים גם מהסיבות הלא נכונות. אני אוהב את ההפגנות הבינוניות אלה של הכמה מאות עד אלפים בודדים דוגמת ההפגנות בזמן מלחמת לבנון השניה או הפגנות הסטודנטים הגדולות. מעבר לתחושת העשייה, התחושה שאתה מוחה בזמן הנכון, ההפגנות האלה גורמות לך להרגיש שאתה לא לבד. בדרך כלל אינני מהאנשים המחפשים להשתייך לקבוצה. או יותר נכון תמיד יש בי דואליות מסוימת בהקשר זה, קרב בין השאיפה להשתייך לאאוטסיידריות תמידית, אבל הפגנות מצליחות להטות את הקרב ולו זמנית לטובת הצד הראשון – אתה לא לבד, יש אנשים אחרים החושבים כמוך. וחוץ מזה תמיד יש שם גם סוסים.

העצלנות היא דבר מוזר, היא, כאמור, אחד מהגורמים המונעים ממני פעילות פוליטית, אך קל להתגבר עליה. כבר קרה שנתפסתי על נושא מסוים והייתי מוכן ללכת איתו רחוק, יחסית אלי. אפילו רחוק מאוד. כך קרה שמצאתי את עצמי ישן באוהל על כר הדשא של גילמן (כי הקמפוס הוא הבית!) או מפגין בהפגנת ענק של ארבעה אנשים מול בניין בו התכנס חבר הנאמנים של האוניברסיטה (שיצאו להצטלם איתנו אחר כך).

ועכשיו היגענו לגורם השני לחוסר הפעילות – היאוש. הפגנת, האמנת במה שאתה עושה, נסחפת בהתלהבות. במקביל הורדת את חומות ההגנה הציניות שבנית סביבך, והתחלת אפילו להאמין ביכולתך לשנות. נעשית , אבוי, אופטימיסט. אבל כפי שנאמר בספר הילדים האהוב עלי – זה סופו של כל בלון. להתפוצץ גם ההפגנה המוצלחת ביותר, נגיד, זאת, נגמרת. והחיים ממשיכים, אתה צריך לחזור למציאות. להיווכח שהעולם לא השתנה. הצלחת לדחות קצת את הקץ, לעזור במשהו קטן, וגם זה בספק, אבל המגמות הן אותן מגמות, העתיד הוא אותו עתיד, וכגודל ההתלהבות כך עומק הדכדוך.

תאמרו שאני פסימיסט? צודקים. תאמרו שעם פסימיות באמת לא ישתנה דבר? גם צודקים. אני עובד על זה. בינתיים, טוב שיש אופטימיים ממני.

ולכבוד הגיגים מיאשים עצמית אלה הכנתי מיקסטייפ שירי הפגנות. חלקם קשורים ישירות, חלקם קשורים אצלי אינטואיטיבית להפגנות (אולי אצלי בלבד, אבל מי יודע)., וגם כאן הסוף הוא סוף.
1. tracy chapman – talkin' bout a revolution

להורדה

2. beatles – revolution – מתווה את הגבולות

להורדה

3. pulp – misshapes

להורדה

4. marilyn manson – 1996

להורדה

5. nine inch nails – capital G – יש שיטענו שהשיר הזה לא שייך. הם כנראה יטעו (אלא אם יהיו משכנעים)

להורדה

6. rage against the machine – wake up

להורדה

7. the prodigy – their law

להורדה

8. nine inch nails – my violent heart

להורדה

9. rage against the machine – renegades of funk

להורדה

10. R.E.M – it's the end of the world as we know it – התוודעתי לשיר הזה דרך סרט פרסומת של גרינפיס. זה התקבע.
להורדה

11. jarvis cocker – cunts are still running the world

להורדה


בקצרה

  • @avishay_sela די הרבה הרוגים בשני מבצעים בעזה לא כל כך יסכימו נראה לי. 9 hours ago
  • הסצינה בעמדה שפראן מספרת לחבר שלה שהיא בהריון היא ממש ממש מחורבנת. 16 hours ago
  • @itamars רק אומר שאפשר להיות אתאיסט ואפילו רציני באתסטיותך בלי להיות מגוחך כמו רוגל אלפר 18 hours ago
  • כלומר רק אחרי שניתן להם הזדמנות להתנהג יפה כמובן. כי הוא שמאלני 1 day ago
  • עמירם לוין הוא אחת מהתקוות הלבנות הגדולות של השמאלמרכז לא? על פי הנכותרת שראיתי בבוקר הוא בדיוק קרא לטרנספר 1 day ago