מוות לרוצחים?

ערן מ"לטאת האמבט" פרסם פוסט על "אפקט עובר האורח" – האפקט הפסיכולוגי הגורם לאנשים להסיר מעצמם אחריות כאשר הם נתקלים במפגע בהיותם מוקפים באנשים אחרים. בקצרה, אם מישהו ינסה לדקור אותי אני מעדיף שיהיה לזה עד אחד ולא רחוב שלם, סיכויי ההישרדות לי יעלו.

ערן מביא את המקרה של קיטי ג'נובזה, שרוצחה ווינסטון מוזלי רצח ואנס נשים נוספות, השתתף במהומות בכלא אתיקה ובאופן כללי הוא חרא של בן אדם, והעלה מחשבה בדבר נחיצותו של עונש מוות (מוזלי הורשע,נגזר עלליו עונש מוות אך העונש הומר למאסר עולם).

בנושא זה טיעון הנגד שלי אינו עקרוני כי אם פרגמטי. לא קדושת חיי האדם עומדת כנגד עיני, חיי אדם אינם קדושים בעיני בכל מקרה. סיבת ההתנגדות לעונש מוות כלשהו נעוצה, בעיני, בבעייתיות המובנת לתוך המערכת המשפטית. האם רוצח ואנס ראוי למוות? כן. האם המערכת המשפטית מסוגלת לקבוע בוודאות שאדם מסויים אכן אנס או רצח? לא תמיד. המקרה של מוזלי היה כנראה חד משמעי, על פי הודעתו והראיות כנגדו, מעשיו אינם מוטלים בספק. השאלה היא מה הדין במקרים פחות בטוחים, שעל פי חשדי הבלתי מבוסס הם הסוג היותר נפוץ. האם החברה יכולה לקחת על עצמה את הסיכון בהוצאה להורג של אדם חף מפשע?

כאשר העונש הוא מאסר והטעות מתגלה – כפי שקרה מספר פעמים בעבר, יכולה החברה לפצות את הנאשם, לפחות חלקית על העוול שנגרם לו. סופיותו של עונש המוות, היא זו שבעיני מוציאה אותו אל מחוץ לגדר הסביר.