אין בעיה? אין בעיה!

יכול להיות שמה שייכתב כאן יראה בנאלי, או כהוכחה לאיטיות מחשבתית מצידי, אבל איכשהו רק היום עשיתי את הקישור ועליתי על שיטת הפעולה של כוחות ריאקציה שונים בחברה.

שיטת הפעולה: ברצונך להשיג תוצאות ריאקציונריות כלשהן, קרי הגבלת חופש הפרט, ליאום יתר בחברה, פגיעה בעקרונות הדמוקרטיה?

שלב א': צור בעיה, רצוי שיהיה איזשהו בסיס, אבל אל דאגה, גם אם אין רטוריקה נכונה תשכנע כבר מספיק אנשים שיש בעיה. תשכנע במידה כזו שאפילו עובדות מציקות לא ממש יפריעו.

שלב ב': הצג את דרכי הפעולה שאתה מציע, אלה שבבירור משקפים את האידיאולוגיה שלך, כדרך פיתרון לבעיה המומצאת. כך תצליח לשכנע גם אנשים מהמחנה הפוליטי היריב בנחיצות צעדיך.

דוגמאות:

892 -איכשהו, די בפתאומיות, ניתן לחשוב שכל משתמשי הרשת הם פדופילים, סוחרי נשים, סוטי מין מסוכנים ודי חארות של בני אדם. פדופיליה, זנות, פורנו ושאר ירקות נוצרו כידוע בשנות ה-90 יחד עם ה-WWW. נפשם הרכה של ילדינו הייתה עטופה בצמר גפן עד אז. רק עכשיו צריך להגן עליהם משד הרשת הנורא.

אז זהו, שלא. הבעייה היא לא ברשת, מילים רבות כבר נשפכו על זה, ונפש הילדים הרכה מעניינת את המחוקק במקרה זה כקליפת השום. אבל שום דבר לא יפריע לברית הלא-קדושה בין פמיניסטיות מסוג כלשהו לממסד הקלריקלי.
בעיית ההשתמטות – גם על זה כבר נכתב לא מעט. אבל לא יעזור כמה פעמים יראו נתוני הצבא עצמו על המחסור החמור במשתמטים, איכשהו קמפייני ההידד ללאומנות, יזכו לאהדה  וכל ח"כ פופוליסט יוכל להיות בטוח בעוד דקת מסך על ידי שליפת הצעות חוק הנוטות יותר ויותר לצד הלא דמוקרטי, סטייל התניית זכויות בשירות צבאי.

והדוגמא העדכנית מכולם – מסתבר שבשנים האחרונות אנחנו חיים בדיקטטורה! בג"צ בעצם שולט בנו ביד רמה! הוא יכול לבטל חוקים של הכנסת! מזל שפרידמן כאן לדאוג לדמוקרטיה. בואו לא נתייחס למשמעות המילה דמוקרטיה (ולא, דמוקרטיה זה קצת יותר מ"הרוב קובע"), או לעובדה שב-60 שנות המדינה בג"צ לא ממש יצא מגדר כדי לממש את עריצותו. הוא אשכרה ביטל 5 חוקים בלבד. אם כבר סביר להניח שיש פחות מידי התערבות שיפוטית בישראל.

vicious circle

ושוב, 41 שנה לכיבוש, שורה של דברים מעצבנים, שיעמום מסוים הנובע מאבטלה ארוכה מידי והמאבק הפנימי חוזר להכות

if ignorance is bliss

אני רוצה להיות אדיש, אני רוצה לחיות בבועה. אני חי במדינה גזענית וקטנה, קפיטליסטית חזירית, בזה להשכלה, הופכת ליותר ויותר פונדמנטליסטית-דתית? אז אוריד את הראש. אני במילא שייך לקבוצת האוכלוסיה הלבנה-גברית-יהודית, מעבר לעצבנות ייקח קצת זמן עד שדברים יפגעו בי אישית בצורה הנראית לעין. אז מידי פעם תשמע על שריפת ספרים, על היחס לפליטים, על הריסת בתים, ירי על מפגינים. תשמע על חבריך בתארים המתקדמים, הנאבקים לשלב לימודיהם עם עבודות, קריירה אקדמית בארץ הרי כבר לא נחשבת כדבר לגיטימי. אעזוב, מה אעשה? אלך להפגנה? זה ישנה משהו? עדיף לסנן, לחיות את חיי, להגר מתישהו, לקוות שהקטסטרופה תחכה כמה שנים.

then knock the smile of my face

אבל אי אפשר. אז אני הולך להפגנות, מנסה להרים את הראש מידי פעם, אולי אפילו מתחיל לחשוב על הצטרפות לתנועת שמאל.

ואז היאוש חוזר.

וחוזר חלילה.

אונס חברתי

אני בדרך כלל רחוק מלהיות אפולוגטי, בדרך כלל אני גם לא אוהב שאנשים מדברים מתוך גישה מתנצלת, אבל הנה יוצא הדופן.

יוצא דופן, מכיוון שאין לי דעה מגובשת בנושא. זה סתם הרהור לא מפותח במיוחד. אם אני אראה בעקבות הפוסט הזה כחזיר מיזוגני ושוביניסטי, אנא הגיבו ותסבירו לי למה. מרבית הסיכויים שאשתכנע בכך.

ואחרי ההתנצלות:

אונס הוא פשע מזעזע, אלים, פוגעני, ונתפס בצורה מעוותת על ידי רוב החברה כלגיטימי במקרים מסוימים או למצער לא חמור במיוחד.

הטענה הנפוצה היא שאונס גורם במרבית המקרים לטראומה נפשית חמורה אצל הקורבן – טראומה שעלולה להרוס את חייה.

אין לי ספק שזה נכון. השאלה היא האם חלק מהטראומה לא מתעצם מעצם העובדה שאונס מקודד חברתית כדבר נורא כזה? האם העובדה שמשננים לנערה מתבגרת במשך שנים כמה אונס הוא נורא ואיך כל חייה עלולים להיהרס בעקבות תקיפה אלימה זו, לא מפריע לה אם וכאשר תיהפך חס וחלילה לקורבן אונס, להתמודד עם המאורע בצורה נכונה יותר עבורה?

שוב, אין כאן שום כוונה להמעיט בערך השלילי של אונס, או לומר שהשפעתו של האונס אינה כל כך נוראה.

ובהקשר דומה, פוסט מצויין של אורית קמיר

איך אפשר להתווכח ככה?

שני טיעונים מוזרים בהם נתקלתי בשבוע האחרון. המשותף לשניהם – דרך תמוהה משהו להיחלץ מנקודת חולשה אמיתית או מדומיינת במצב הספציפי אליו נקלעו הדוברים. לאחד, על פי ניסיון העבר, זה כנראה יצליח.

הראשון: במהלך ויכוח ארוך, ארוך מידי, שהתנהל בין כל העולם ל"פמיניסטית" בסיפור האמיתי והמזעזע (המרכאות מכוונות). בסופו של דבר טיעוניה הסתכמו בטענות מהותניות על הבדל בין כתיבה ותחומי עניין גבריים ונשיים. הכותבת הכירה והצהירה שהיא יודעת עד כמה לא פופולאריים טיעונים כאלה בהמשך היא אף הכירה בכך שאולי העובדה שהדיכוטומיות גברי-נשי נשברות היא דווקא טובה. היא סיכמה ב"אבל זו דעתי". אמירה זו בעצם מכבה את כל הדיון. א את מודה בכך שעמדתך חלשה אבל את עדיין מחזיקה בה, על מה נשאר לדון?

השני: ביבי. טיעונו: מתנהלת נגדי רדיפה פוליטית. טיעון מעניין בעיקר בגלל שזה טיעון צודק. אכן, מתרחשת נגדו "רדיפה פוליטית". ביבי, מה לעשות (אבוי, אכן, מה לעשות?), בחר בקריירה פוליטית, וכתוצאה מכך הביקורת שהוא סופג, היא פוליטית לחלוטין. גם אם ממסעות התענוגות שלו מומנו מכיסו הפרטי והכל כשר – לגיטימי לחלוטין למצוא בזה טעם לפגם. אדם שמדיניותו הכלכלית תרמה לעוני מתקדם לא צריך להתפלא שמבקרים אותו על נהנתנותו. הטיעון המשמש אותו לצורך התחמקות מביקורת ו, פשוט אינו רלוונטי. טיעונים אחרי שלו, כמו "אולמרט יותר גרוע" מגוחך אף יותר.

ואגב, 11000 שקל על תיאטרון בשישה ימים. כמה הצגות יש בלונדון?

אוף, אבל היא יפה, נו.

שוקי גלילי העלה פוסט בנושא שירות לאומי לערבים וכינה שם אישה בתואר "יפה" והמשיך בתארים חיוביים נוספים הקשורים יותר לפועלה. תגובה תוהה בקשר לבחירה בציון מראה החיצוני גררה דיון סביב נושא זה, במקום סביב נושא הדיון המקורי. בהמשך היא גררה עוד שני פוסטים. אחד – פרובוקציה המיועדת לגרום לפמיניסטיות לנהל "אי שיח" עם עצמן (לדבריו), והשני פוסט מסכם על הסוגיה.

את דעתי בנושא ניתן למצוא שם (אני אחד ממגיבי הווינט) – תפסה אותי דווקא תגובתו של גדי שמשון התוהה אם למראה החיצוני אין קשר להשגיה.

ובכן, באופן מפתיע התשובה לכך היא כן. כמובן שלמראה החיצוני יש קשר להשגיה. אך אמירה זו מפספסת את הנקודה. הפמיניזם לפחות ברובו הוא אג'נדה השואפת לשינוי – כן למראה החיצוני יש קשר להשגיה, ואתם יודעים מה? רוב הסטריאוטיפים המגדריים עומדים במבחן המציאות. השאלה היא מה עושים עם זה. האם ממשיכים לשעתק את הסטריאוטיפים או מנסים לשבור את הדפוס?

מעבר לכך, המקרה הזה הוא סוג של מה בא קודם הביצה או התרנגולת? (הביצה כמובן) האם אסמא אגברייה הגיעה לאן שהגיעה בגלל שימוש בנשיותה (או יופיה – כמסתבר חד הם) ולכן ראוי להתיחס לתכונה זו, או שמא ההתיחסות לתכונה זו היא זו שמשעתקת את הצורך בשימוש בתכונות אלה.

אין כאן קריאה לנשים לאבד את "נשיותם", אלא פשוט הודאה בעובדה אחת: אין לי מושג מה זו נשיות. אולי יהיה נכון יותר לומר שנשיות היא דבר לא קיים אלא משתנה על פי תפיסת החברה המסוימת והתקופה המסוימת. זאת לא אבחנה חדשה, אלא רק תהייה – האם אין דרך להתחמק מקביעה זו.

הכרותי עם גדי שמשון היא מהשטחיות ביותר האפשריות – אני מנוי רסס של אחד מבלוגיו, לכן אני מתנצל מראש על הקביעה הבאה – כנראה שלשיטתו אין דרך.