Posts Tagged 'שופרי המשטר'

נוצות לא לה

ישראל נוטה להתהדר מידי פעם, בדרך כלל בהיותה נתונהבהתקף הגנה פרנואידי, בתואר הקלישאתי משהו – "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". אעזוב לשנייה את הגיחוך המובנה לתוך ההנחה הזו – יש באזור מדינות נוספות בהןם מתקיים משטר דמוקרטי, אולי אף יותר מבישראל,והגדרתן העצמית של מדינות אלה מאפשרת להן להיות יותר דמוקרטיות מהגדרתה האוקסימורונית של ישראל את עצמה "יהודית דמוקרטית".

לא חסרות דוגמאות ישנות יותר להתנהלות אנטי דמוקרטית בעליל של ישראל כלפי יחידים או קבוצות אשר אינם פועים בחזרה את מה שהממסד החם מנסה לפזם לאזנם. אבל הנה 3 דוגמאות טריות יחסית.

1. קיראו את הפוסט הזה של ליהי – ההפגנה המדוברת היא מלפני שבועיים שלושה. כיוון שהעצורים נעצרו גם בהפגנות האחרונות אני מתיר לעצמי להניח שהיחס למפגינים נשאר כשהיה. אכן יחס ברוטלי והחרמת ציוד הן דרך דמוקרטית להתייחס להפגנה. אני, אישית, גם נוטה להאמין לדיוווח כי המשטרה הואילה בטובה למנוע דקירה שלמישהי ממשתתפי ההפגנה על ידי יג"ע מצוי ששלף סכין (כמובן, למה לעצור אותו, ממתי איומי אלימות הם עבירה?)

2. ונחזור להפגנות מפורסמות יותר – אלה שמלפני שנה. בעוד צבא ישראל עוסק בלהגן על ילדי שדרות על ידי הפרת התהדייה והרג של כמה מאות מילדי עזה (פרטים באדיבות עידן לנדו) – עסקו חלק מאזרחי ישראל במימוש זכותם הדמוקרטית למחות נגד פעלויות משטרו. אבל מסתבר שלהרים שלט זה סיכון בטחוני עצום למדינה. אחרת קשה להבין את כתב האישום הזה. שלא לדבר על המעצרים ההמוניים שקיומם כמעט והושתק בתקשורת של אזרחי המשנה של המדינה היהודית דמוקרטית (כלומר של ערבים).

3.והדוגמא הטרייה מהיום – מהאנשים שביאו לכם את מעצרה המנהלי (כלי דמוקרטי לעילא ולעילא) של
טלי פחימה – קבלו את החזקתו של אזרח שריצה את עונשו במלואו בתנאים מגבילים על סמך חוקי שעת חירום. תנאי חירום אשר מונעים מאזרח בישראל, לא סימפטי מספיק בעיני השלטונות (הוא אפילו המיר את דתו, החוצפן) לדבר עם מרבית אוכלוסיית העולם. שמעתם, מרדכי ואנונו דיבר עם נורבגית!!! – השליכוהו אל הבור.

אגב, מעניין, באמת אינני יודע, אם אחרי שתביעת הדיבה של ואנונו נגד רון בן ישי נדחתה, בנימוק המעניין שהמקור של בן ישי היה ראש השב"כ דאז עמי איילון – טרחו לברר את הנימוק עד הסוף ולדבר עם איילון. תזכורת: תביעת הדיבה הוגשה על ידי ואנונו לאחר שבן ישי טען שואנונו העביר לידי חמאס מהכלא פתקים עליהם נכתבו הוראות לייצור חומרי נפץ (רק לי נשמע מופרך משהו?)

עדיין לא אירן, לא צועדים בכיוון הנכון

עושים את העבודה בשבילכם

קריאה נכונה של כתבות לא אמורה להיות משימה קלה. רצוי לקרוא כתבות חדשותיות בעין ביקורתית, לסנן את העובדות מהשפעות חיצוניות על מנת לנסות לקבל תמונת מציאות. אך עד כמה חתרנית צריכה להיות קריאת הכתבות על מנת לזהות את ההטייה המיינסטרימית? לפעמים לא כל כך חתרנית. לפעמים ההטייה עדינה כמו רימון גז בראש.

אתמול במהלך ההפגנה השבועית בניעלין ובילעין נפצעו 3 פלסטינים וחייל צה"ל. כדאי לציין את העובדה שאחד הפצועים הפלסטינים נפצע קשה מרימון גז שפגע בראשו. נשמע מוכר? כמה זמן עבר מאז "ריענון הנהלים" שערך צמ"ל (צבא המוסר לישראל) לאחר הרג באסם איברהים אבו רחמה?

הידיעה על כך נעלמה מהעמוד של YNET די במהירות, את מקומה תפסה הידיעה הזו המלווה חיילי שריון בהתמודדותם מול המפגינים. מסתבר שהם היו מעדיפים להיות בעזה שם יותר קל. לאורך כל הכתבה שזורות האמירות של "למרות שזה נראה כאילו אנחנו הם אלה שמפעילים פה את הכוח, במציאות זה לא ככה, משום שיש עלינו מגבלות קשות", ללמדנו עד כמה מפריע המוסר לחיילים האמיצים

שתי מטרות להשוואה הזו בין עזה לבילעין: הראשונה להראות עד כמה נוהגים החיילים והמפקדים בשיקול דעת מול הפגנות (שבפסקת הרקע הקצרה בכתבה, לא טורחים לדבר על סיבותיהן). המטרה השניה מובנת מהמשפט הזה: "כולם יאמרו פה אחד שהם מעדיפים את המלחמה האמיתית בתוך הטנקים מול המחבלים בעזה ולא מול האזרחים בבילעין ובנעלין". – כלומר, כאן יש אזרחים, שלמרות שיכולנו לטפל בהם במהירות וכו' אנחנו מחזיקים את עצמנו, בעזה – יש מחבלים. שם אין אזרחים, לכן שם לא צריך ל"החזיק אותנו".

ואגב, לגבי הפיסקה הזו:

לאור האירוע, שבמהלכו נהרג לפני כחודש איברהים אבו-רחמה,

מפגין פלסטיני באותה נקודה, שינה צה"ל את ההנחיות בכל הקשור לירי פצצות
עשן על מנת להימנע מפגיעה פיזית במפגינים, למרות שתחקיר האירוע העלה כי
הפצצה פגעה בכבל חשמל והוסטה לעבר האזרח הפלסטיני. על אף שהגדוד תופס את
הקו רק חודשיים, יודעים לספר שם כי המפגינים לא בוחלים בשום אמצעי, כך
למשל הם משליכים אבנים ומסתתרים מאחורי נכים על כסאות גלגלים על מנת למנוע
מכוחות הביטחון להשיב באמצעים לפיזור הפגנות. 

מעבר לעובדה שההנחיות על פי צה"ל עצמו אסרו כבר לפני כן על ירי בכינון ישיר ולא שונו לאחר מכן אלא רק חודדו או משהו בסגנון, זו הפעם הראשונה שנתקלתי בכבל החשמל – וזה נראה כמו דבר שהיה אמור להיות מובלט. מישהו שמע על זה לפני? לינק?

התקשורת בשירות הציבור

נסיעה לא מתוכננת באוטובוס גרמה לי לעלות עליו ללא ליווי ספר או מוסיקה. העובדה שהאוטובוס היה מלא מנעה ממני לשבת בנוחות ולהעביר את הזמן במשחק סתמי בפלאפון. בהיעדר אנשים מעניינים להסתכל עליהם הפנתי בצר לי את תשומת ליבי לרדיו אשר היה מכוון אם אינני טועה על גלי צה"ל. כך זכיתי בסקירה של 20 דקות לערך על פשעי מלחמה המבוצעים באפריקה – בעיקר סומליה ודארפור.כיוון שמעולם לא שמעתי ברדיו סקירה מקיפה על הנושא, ובהיותי ציניקן בלתי נילאה חשבתי אם לא היה ניתן לתהות על תזמון שידור הסקירה. אפשר היה לחשוב שיש כאן חזרה לטיעון הדי לעוס – "יש פושעים יותר גדולים מאיתנו". ובכן לא, אי אפשר היה לחשוב ככה, למען האמת לא היה צורך בחשיבה, זה נאמר במפורש על ידי הקריינית (שלא זיהיתי).

עכשיו, אל תבינו אותי לא נכון, הטיעון הזה אינו שגוי בבסיסו – אכן פשעי המלחמה המבוצעים בדרפור חמורים יותר מהמתרחש בעזה. בדארפור מבוצע רצח עם מכוון, בעזה רק "טועים" ו"טועים" שוב ושוב המרכאות הן בגלל שלמיטב הבנתי אלה לא טעויות, אך גם לא רצח מכוון בדרך כלל – אלא מצב באמצע בו חיי אזרחים פשוט לא נספרים.  <סרקאזם> חשבת שיורים עליך מבית ספר של אונר"א (אה, לא, אופס, זה היה ממקום אחר) – מה לעשות, אין ברירה, חייבים להפציץ בארטילריה, אז יש שם עשרות אנשים, חבל, באמת אין ברירה</סרקאזם>. כמו כן הסכסוך הערבי פלסטיני אכן זוכה לסיקור ויחס לא פרופורציונאלי לעומת מקרים כמו דארפור.

הטיעון לא שגוי בבסיסו, הוא סתם צבוע (לישראל הרי נורא איכפת מדארפור, לכן שומעים דברים כאלה ברדיו כל הזמן, לא רק כשצריך לעשות "הסברה" ולכן היחס לפליטים שמגיעים משם הוא כל כך נהדר) ולא מחזיק מים. כן, הם פושעים יותר גדולים, יופי, למה זה בדיוק מצדיק את הפושע הקצת יותר קטן?

אם הייתי מביט מהצד, אולי הייתי מתרעם על חוסר הפרופורציה. כאזרח המדינה שבשמו מבוצעים פשעים אלה, אני חצי מברך על כך.

ואחרי זה אגב, התקשורת בארץ מואשמת בחוסר פטריוטיות ובבוגדניות. הלוואי שהייתה באמת קצת פחות פטריוטית (על פי הגדרת הקונצנזוס לפטריוטיזם).

פליטת מקלדת פרוידיאנית

מאיזה מדינה באו הסטודנטים הערבים?

נתגלה הספק?

פוסט זה הוא התלהמות לא כל כך מבוססת. אבל ראשית, וידוי – בצעירותי הייתי קורא די נלהב של טוריו של יאיר לפיד. עמדתו הקונצנזואלית אך המתחזה לביקורתית תאמה את הנאיביות שאיפיינה את הגישה הפוליטית הבלתי מפותחת של נער לא מעורב פוליטית ולא כפייתי במיוחד במעקב אחרי אירועי השעה.

מאז, thanks bog, התבגרתי, נהייתי פחות נאיבי ויותר ציני (לעיתים, אולי, יותר מידי כזה).

גיליון 7 ימים האחרון מתהדר בדפי כרומו מבהיקים ובשטח כפול מרגיל להגיגיו של לפיד. כנראה זו הגרסא של שופר השלטונות של המדינה לגיליון חגיגי לקראת היומולדת.

אינני קורא קבוע של העיתונות המודפסת, את מרבית החדשות אני צורך מכותרות ברשת. אבל מידי פעם בביקור בבית הורי אני מנצל את חוסר חיבורם לטכנולוגיה לצורך עלעול מזדמן. את לפיד אני עדיין קורא. אותו סוג של מזוכיזם מוזר הגורם לי להאכיל טרולים בפורומי אקטואליה שונים, מושך את עיני וגורם לי להתעצבן כל פעם מחדש. טורו האחרון דווקא אינו מהגרועים לטעמי, שורה אחת משכה את תשומת ליבי.

לפיד טוען שאולי לא נעים להיזכר, אבל התקשורת לקחה חלק בחדווה רבה בגל הלאומנות ששטף את ארצנו בפרוץ מלחמת לבנון השניה. לפיד, כמובן, ממהר לכסת"ח קצת ולהכריז שכנראה לחלקנו (חלק מהתקשורת) התגנב ספק קל כבר בעיצומו של הגל הזה – אבל השורה התחתונה נשארת בעינה.

לשניה, התרגשתי. האם נראים כאן ניצני חשבון נפש כלשהו מצד איש תקשורת מרכזי לאחר מה שאכן היה ליבוי של גל לאומנות עכור וצווחות "יאללה להרוג" מצד התקשורת הישראלית? וחשבון נפש כזה מגיע דווקא מדמות הארכיטיפ של הקונצנזוס היהודי-"דמוקרטי"?

והנה החלק הבלתי מבוסס של ההתלהמות – כולי תקווה שאצטרך להכות על החטא בעתיד.

אחרי שנייה נרגעתי, לא חיפשתי הרבה בארכיונים, אבל אני מוכן לשים את כל הוני (lol גדול לעצמי) על ההימור הבא: יאיר לפיד, אם התייחס לנושא בכתיבתו באותה תקופה, לא היה מאלה שלליבם התגנב הספק, שירת הקונצנזוס לא נתקלה בהתנגדות רבה מצידו – הוא בבירור לא היה מאלה שהתנגדו למלחמה בגלוי, דבר כזה הייתי זוכר על רקע אנשי שלום כאביב גפן שגרונותיהם הצטרפו לשירת המקהלה העליזה. גם לא ראיתי אותו בהפגנות.

האם מדובר כאן בחשבון נפש, או שמא בעוד תמרון של לפיד על מנת להישאר בכיוון אליו זורם הזרם המרכזי? הרי כיום נחשבת המלחמה לרוב לכישלון. היום כבר מקובל להכיר בכך, ולעיתים, אויה, אף להתחיל להטיל ספק בעצם היציאה אליה.

מי שם מולי שנקל, שאם וכאשר יגיע הסיבוב הבא לפיד ייתיצב שוב בראש מחנה ה"שמאל", יחד עם שלשיו: עירית לינור, אברי גילעד ודומיהם, בברכת תנו לצה"ל לנצח?


בקצרה