Posts Tagged 'תקינות פוליטית'

אל תספרו לי

טוקבקיסטים – אולי הנושא הנדוש ביותרבדיונים על תרבות הרשת, אבל בכל זאת שמתי לב לאחרונה למאפיין נוסף שלהם, אולי חדש ואולי סתם פתאום זה משך את תשומת ליבי.

פוריטניות, התחסדות וצביעות – משל היינו אומה וואספית טיפוסית.

זה התחיל בפרשת מפקד חייל הים וביקוריו במועדוני חשפנות. בקריאת התגובות אפשר היה לחשוב למאית שנייה שהמגיב הישראלי גילה את הפמיניזם והחל לדאוג למצב נשות תעשיית המין בארץ. עד ששמים לב שמה שמפריע לרוב המגיבים (גם לא למגיבי-טוקבק) זה לא מועדוני החשפנות אלא האור שמטילים ביקורי האלוף על צבאנו הקדוש. כאילו זה מה שמעיב על המוניטין של צבא הכיבוש ולא נגיד פשעי מלחמה מסוימים.

וזה חזר שוב היום בתגובה לידיעה הזו שכותרתה המקורית הייתה: זונה בת 69 נרצחה בתחנה הישנה. הטוקבקיסטים פתחו בקמפיין הקורא לשנות את כותרת הידיעה מפאת כבוד המת – הנרצחת לדידם אינה זונה כי אם אישה ואם לילדים (היא אכן אישה ואם לילדים, משום מה אני חושב שזה לא בהכרח נוגד). לא חלילה מדאיג אותם מצב הפשע באזורי אוכלוסיות מוחלשות. מדאיג אותם כבוד המתים (בעצם, בנקרפיליה-לנד זה אולי לא כל כך מפתיע) כאילו שהעובדה שהמילה זונה הפכה לקללה נפוצה הופכת את הקללה לשימוש היחיד האפשרי בה וכבר אי אפשר להשתמש בה בשביל נו, אתם יודעים, לתאר אישה המוכרת שירותי מין (או נאנסת למען סרסוריה בהרבה  מהמקרים).

תגובה אחת אפילו שאלה בהיתממות האם גם אם היא הייתה טלפנית הייתה וואלה מציינת את מקצועה. ובכן, לי נראה שאם מישהו היה נכנס למוקד טלפוני ורוצח את אחת הטלפניות, הכותרת הייתה מציינת זאת.

חלק מתגובות הנפוצות על ידיעות פשעי המלחמה של הצבא  הן – "למה אתם מפרסמים את זה", אני חושד שזה מה שבאמת מפריע למגיבים החסודים. דהיינו, כתבה המדברת על הנעשה בחצר האחורית שלהם. לא רחוק מהם יש אישה, אם לילדים, שסיפור הגעתה לזנות הוא עצוב (ביתה נעלמה, חשדו בבעלה ברצח) – והיא נרצחה. כנראה באורח שקשור בצורה מסויימת למקום עבודתה. ווואלה מספרת להם על זה! מה שמפריע זה המילה זונה? לי נראה שכאן טמון חוסר כבוד מסויים למת.

אז כן, טוקסקיסטים יקרים. זונה!!! נרצחה!!!

גילוי נאות: הסיבה שבכלל הגעתי לקרוא את הטוקבקים לידיעה הזו היא שוואלה! חדשות הוא מקום עבודתי.

זהירות על התינוק

דרומי העלה שאלה "מה רע בתקינות פוליטית" והזמין פוסטי תגובה. התפתח דיון שאני מגיע אליו מאוחר (אפשר למצוא אותו בבלוגדיבייט). ומהחלק שקראתי אני נוטה להסכים עם מרבית ההסברים. יש לי רק סייג אחד.

כמו במקרים אחרים יש כאן לדעתי מקרים בהם פתרון – אולי לא מלא, אולי שולי לבעיה קיימת נלקח לקצהו האבסורדי, וכך מאבד את ערכו כליל. בריאקציה שנוצרת נוטים לשכוח לפעמים את הבעייה המקורית. דומה הדבר למתנגדי פמיניזם התולים את התנגדותם ב"פמיניסטיות" סטייל מקינון, או פוסלי פוסטמודרניזם על סמך דרידה בלבד. לא הייתי רוצה לחזור לעולם שוביניסטי לגמרי ולא לעולם שאינו מכיר ולו בתובנה פוסטמודרנית אחת.

נקודה נוספת שעלתה בדיון הייתה ההגבלה על חופש הדיבור – ובכן, כן זה מגביל, אבל כיוון שמרבית האנשים יסכימו שחופש הדיבור על אף שהוא אמור לשאוף לכך אינו מוחלט (ענייני ביטחון, לשון הרע וכדומה) זה אינו פוסל כלל את התקינות הפוליטית. גבול חופש הדיבור במקרה זה הוא הפגיעה בזולת. רוצה לומר, מי שיספר לידי בדיחה שוביניסטית מחליאה יכול לצפות להערה ממני ולדחוף את הערות ה"די עם הפוליטיקלי קורקט שלך" לאן שבא לו (רמת האלימות המילולית או חסרונה מכיווני תלויה לגמרי בסיטואציה)