פעם כשבני האדם צדו או קטפו איזה משהו לאכול במו ידיהם, היתה להם בעייה. החיות, בהיותן לא אנושיות ולא מתחשבות לא התאימו את גודל גופן לגודל פיו של האדם, שנאלץ לנגוס בהם חתיכה חתיכה, לחכות בתור עד שאחיו יסימו את ארוחתם. זה היה ממש לא נוח. גם חלק מהפירות נהגו ברשעות לצפות את עצמם בקליפה לא אכילה ולשמור את תוכנם העסיסי בלתי נגיש. ואז איש אחד מצא אבן שצידה האחד דק וחד וגילה שכאשר משפשפים אותה על בשר החיה או קליפת הפרי, נפרדת החיה לנתחים בגודל סביר וקליפת הפרי מתבקעת כך שמתאפשרת גישה נוחה אל העסיס הנכסף.
בהמשך, נקשר לאבן מקל אשר איפשר אחיזה נוחה יותר, התגלה שאפשר לחדד את האבן עוד יותר ושאפשר להחליף את האבן בחומרים אחרים טובים יותר. להמצאה הנהדרת נמצא אף שם: "סכין". נתגלה גם שהסכין טוב גם למטרות אחרות: יותר קל לעשות בגדים, לחתך חבלים ועוד הרבה שימושים אחרים.
אבל אז בא מישהו ומא לסכין שימוש נוסף, הוא נעץ אותה בחוזקה בבטן של חבר שלו לאחר שזה דרך עליו בטעות בתור לשירותים. מרביתם המוחלט של יתר האנשים די הזדעזעו מהעניין, הם גילו שסכין יכולה להיות גם מסוכנת.
אבל היו כמה אנשים אחרים (עד היום לא ידוע מה היה שיעורם המדויק באוכלוסיה). הם חשבו שזה דווקא עסק די מגניב לדקור אנשים אחרים. חלקם אף התחילו להתחרות אחד בשני מי ידקור יותר אנשים ומי יעשה זו בצורה מעניינת יותר.
חיפשו האנשים פתרון. ישבו, חשבו והעלו רעיונות: אולי ננסה ללמד אנשים למה רע להרוג אנשים אחרים. אולי נעניש את האנשים הסוררים. אולי אף נסתכל אחד על השני ונבדוק מה גורם למישהו לרצות לפגוע במישהו אחר. ואז קם מישהו עם הרעיון המבריק מכל: הסכין היא דבר מסוכן ורע, בואו נבטל אותו!
האנשים, ששכחו שיומים לפני מקרה הדקירה הלם מישהו אחר באגרופו בחבר שלו, כי ההוא צחק על חוסר כשרונו המופגן בציור מערות, שמחו מאוד. סופסוף מצאנו מי אשמה – הסכין. מאז נאסר השימוש בסכין לכן עד עצם היום הזה אני צריך לחכות בתור לפני שאני אוכל את החלק שלי בפרה המוגשת לשולחן (הגדול מאוד) המשפחתי.
[gv data="U1p0jO1EqGg&feature=related"][/gv]
הערות:
1. אין כוונה להמעיט מהמעשה הנורא המתואר, או לזלזל ברגשות ההורים הדוברים.
2. אפשר לחשוב על הקבלה גם לאקדחים ורובים – ההבדל המהותי לדעתי שקשה לחשוב על שימוש לאקדח שאינו כולל פגיעה במישהו אחר.
3. הפוסט מוקדש לתומכים לא ש"סניקים בחוקים המגבילים את האינטרנט.
זנב לאריות 
פוסט מצויין, הגעתי אליו מהתגובות שלך אצל גורביץ' – הרווחת קורא. 😀
תודה
נחמד לשמוע 🙂