קם והרשת

בנקודות החשובות בפרשת ענת קם כבר נגעו אחרים, ועשו זאת טוב ממני, לי נותר רק להתמקד בנקודה הכי פחות חשובה בסיפור – תפקוד הרשת, קרי הטוויטוספירה, הבלוגספירה וכל ספירה רלוונטית אחרת בפרשה.

אין ספק שהפרשה עוררה גלים ברשת, סטטוסים שונו, ציוצים צויצו ופוסטים פורסמו והורדו לסירוגין בשבועות האחרונים. יחד עם הטפיחות העצמיות על השכם, וההכרזה על איבוד הרלוונטיות של צווי איסור הפרסום, עלו גם הקולות שקראו להירגע ואף לעגו לעיסוק שנדמה ככמעט אובססיבי בנושא. הבעיה היא ששני הצדדים צודקים.

לא הרשת ייתרה את צווי איסור הפרסום, אלא התקשורת הממוסדת, בעיקר בארצות ניכר וטיפה טיפה כאן. קל לשכוח, כי נדמה שכולם מדברים על זה, אבל קהל הטוויטר והבלוגים מורכב ממעט אנשים. כשהקהל הזה וכמה חברים שלו, בנוסף לאנשים העובדים בתקשורת (שני קהלים שיש ביניהם, אני חושב, חפיפה לא קטנה) הם אלה המכירים את הסיפור – 99 אחוז מאוכלוסיית ישראל אינה יודעת את הסיפור. במובן זה צו איסור הפרסום עשה את שלו.

אבל, וזה אבל גדול שמספיק לדעתי על מנת לספק טפיחה על השכם לאנשי הרשת, אין לי ספק שהבאז האינטרנטי עשה את שלו בהוצאת הסיפור אל מחוץ לגבולות הדמוקרטיה היחידה ואל התקשורת העולמית. כלומר, הסיפור היה יוצא גם בלי זה אבל היה לוקח טיפה יותר זמן. מהרגע שהסיפור התפרסם במקומות כמו הוושינגטון פוסט, האינדיפנדנט והגארדיאן – החל כדור השלג שהביא בסופו של דבר לחשיפת הפרשה וביטל את העלמתה של קם – שלמרות טענות ששמעתי – היא הועלמה לכל דבר ועניין. יושבת עצורה במעצר בית, עצורה המואשמת בעבירות חמורות ואסור לאף אחד לדווח על זה. במקרה הזה לא ממש משנה שהיא אינה מוחזקת במרתפי השב"כ.

מודעות פרסומת

6 Responses to “קם והרשת”


  1. 1 Dena Shunra 8 באפריל 2010 ב- 6:42 PM

    שים לב: גיסה של קם הוא העיתונאי סמי סוקול העובד בוושינטון פוסט (מקור: ויינט).

    נקודת מבט אמריקאית: *אף* כלי תקשורת לא יצא עם הסיפור הזה עד שבלוג אחד של בלוגר שכותב מתוך זהותו כיהודי (תיקון עולם של סילברשטיין מסיאטל) של סוכנות הידיעות היהודית JTA פרסמו על כך מידע.

    וזה לא שלא היה להם מידע. מסתבר שבארה"ב כיום אי אפשר להעביר *שום* ביקורת על ישראל, אפילו לא על מאסר עיתונאים והשתקת המאסר, מבלי לחטוף התקפת "אנטישמים!" מטעם מגיני ישראל. העיתונות בארה"ב מעדיפה לברוח מסיפור ולא להסתבך עם האשמות אנטישמיות. לא ברור לי כיצד אפשר לקיים שיח דמוקרטי בצורה כזו.

    • 2 orbareket 8 באפריל 2010 ב- 6:46 PM

      וזה רק מחזק את טענתי שלבלוגספירה היה תפקיד חשוב בהוצאת הסיפור אל האור.

      השיח הדמוקרטי במדינת ישראל הוא, בואי נאמר, מוגבל.

      • 3 Dena Shunra 8 באפריל 2010 ב- 7:08 PM

        אכן, אבל התכוונתי לשיח הדמוקרטי בארה"ב, שמשתתק ועובר לדום בכל פעם שמוזכרת ישראל.

        אני מכירה מספר בלוגים (גדולים וחשובים) שאוסרים כל אזכור של ישראל, בגלל שהשרתים שלהם לא עומדים בזה. רמת הדיווח על ישראל בעיתונות האמריקאית מזכירה מקומונים בהתנחלויות. זה מבחיל, וזה גם לא יציב.

    • 4 orbareket 8 באפריל 2010 ב- 7:12 PM

      לא יציב? נראה לי שהמצב הזה נשמר די בעקביות לא?

  2. 6 רחביה ברמן 8 באפריל 2010 ב- 7:28 PM

    הרף עין בראייה היסטורית רחבה, האמת…


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s




בקצרה

  • @Guy_Abrahami מי זה? 17 hours ago
  • @Guy_Abrahami כבר מהסרט הקלאסי על קרקע בוערת שהסתיים בהרצאה על כך שכבר יש מכוניות חשמליות ברמה שלא צריך כלל שימוש ב… twitter.com/i/web/status/1… 17 hours ago
  • כמו כן אני די פתוח שהם עובדים כאן עם יותר פריימים בשנייה מה שגורם לכך שכל סרט ייראה כאילו צולם במצלמת וידאו ביתית 18 hours ago
  • אני די בטוח שסטיבן סיגל חי בעיקר על תמלוגים שהוא מקבל על הקרנות של סרטים שלו בבית מלון במאוריציוס 18 hours ago
  • @Tamaruli לא ראיתי עדיין יש עוד תקווה 19 hours ago
מודעות פרסומת

%d בלוגרים אהבו את זה: