כתבתי את זה כבר איפהשהו בעבר, אבל בכל זאת.
בעקבות פוסטים בהיתוך הקר ובחדר 404 , התחיל ויכוח בטונים מדומיינים גבוהים בדבר הומור שחור והטעם שבו. אנשים אחרים כבר כתבו את דעתי בנושא. בקצרה: הבדיחות הספציפיות האלה לא היו ממש מצחיקות לטעמי, טוב, זאת ב404 אולי קצת, אבל בחייאת, הומור, לא מתים מזה.
מה שתפס אותי בתגובתה של אדר הוא החזרה לאגדת הבועה התל אביבית. אני לא יודע מאיפה הגיעה התחושה כאילו תל אביב מנותקת (לא היו פיגועים בתל אביב? אני זוכר כמה, אני גם זוכר שעל זה צחקו. אולי אז הבועה הייתה בחיפה). מה שמפריע לי בתזת הבועה היא חוסר היכולת להימלט ממנה, או יותר נכון היכולת להימלט רק מצד ימין.
הרי אם לא איכפת לי מכלום אני בועתי, וחס ושלום שאשב בבית קפה, סממן הבועתיות המובהק ביותר.. אם כן איכפת לי ואני יוצא להפגין, אז בהיותי שמאלני מאנייק אני יוצא להפגין נגד מלחמות. ואז ההפתעה מגיעה, כפי שהגיעה לפני שנתיים בזמן מלחמת אולמרט – אני עדיין בועתי.
כנראה שסגרו את כל מי שדעתו לא מתיישרת עם הקונצנזוס הנוכחי, שדרכי התגובה שלו לאירועים לא היה עובר את עריכת מהדורת החדשות,בבועה ולא סיפרו לי.
חבל שזה לא נכון, נשמע כיף שם בבועה. יש צחוקים על ירושלמים.
זנב לאריות 
לא זו בלבד שיש בתל אביב צחוקים על ירושלמים, אלא שגם יש קפה איכותי!
(ואחרי ההפגנות הבועתיות הולכים לבראסרי)
כמובן שאפשר להמלט: צא מתל-אביב. תאמין לי, יעשה לך טוב.
תאמין לי דובי, אי אפשר להימלט.
אתה יודע כמה פעמים צעקו עלי שאני חי בבועה, ורק אם אני אחיה בנגב, בין כל הבדואים הגנבים האלה, רק אז אני אבין את שי דרומי?
או שרק אם אני אחיה או אעבוד בעוטף עזה, רק אז אני אבין שצריך להיכנס באמ-אמא של הערבושים האלה?
*הכותב חי ברביבים ועובד במכללת ספיר, לידיעת הקהל הלא מכיר